1, שזו"נ, בהפסק שָׁמֶשׁ, כנ' שִׁמְשֵׁךְ, שִׁמְשָׁהּ, מ"ר כנ' שִׁמְשֹׁתַיִךְ?, — חמה, הגוף השמימי הגדול המשפיע אור וחם לארץ, Sonne; soleil; sun: הנה חלמתי חלום עוד והנה הַשֶּׁמֶשׁ והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי (בראש' לז ט). ופן תשא עיניך השמימה וראית את הַשֶּׁמֶשׁ ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמים (דבר' ד יט). וישתחו להם וְלַשֶּׁמֶש או לירח (שם יז ג). אז ידבר יהושע ליי' וכו' ויאמר לעיני ישראל שֶׁמֶשׁ בגבעון דום וירח בעמק אילון וידם הַשֶּׁמֶשׁ וירח עמד (יהוש' י יב-יג). והשבית את הכמרים וכו' ואת המקטרים לבעל לַשֶּׁמֶשׁ לירח ולמזלות (מ"ב כג ה). וישבת את הסוסים אשר נתנו מלכי יהודה לַשֶּׁמֶשׁ (שם שם יא). הנני משיב את צל המעלות אשר ירדה במעלות אחז בַּשֶּׁמֶשׁ אחרנית עשר מעלות ותשב הַשֶּׁמֶשׁ עשר מעלות במעלות אשר ירדה (ישע' לח ח). לא יהיה לך עוד הַשֶּׁמֶשׁ לאור יומם (שם ס יט). ויוציאו את עצמות מלכי יהודה וכו' ושטחום לַשֶּׁמֶשׁ ולירח ולכל צבא השמים (ירמ' ח ב). נתן שֶׁמֶשׁ לאור יומם (שם לא לד). כעשרים וחמשה איש וכו' והמה משתחויתם קדמה לַשָּׁמֶשׁ (יחזק' ח יו). שֶׁמֶשׁ בענן אכסנו (שם לב ז). הַשֶּׁמֶשׁ יהפך לחשך (יואל ג ד). שֶׁמֶשׁ  ירח עמד זבלה (חבק' ג יא). לַשֶּׁמֶשׁ שם אהל בהם (תהל' יט ה). לך יום אף לך לילה אתה הכינות מאור וָשָׁמֶשׁ (שם עד יו). הללוהו שֶׁמֶשׁ וירח (שם קמח ג). ובצרוף שמש ומגן2: כי שֶׁמֶשׁ ומגן יי' אלהים חן וכבוד יתן יי' (תהל' פד יב). סז, זת לי פתחי ואור לנ, עד יצא שמש חלד חלד (לחשת לטפתא, השבעה עברית נגד שדי לילה מימי המקרא, טור־סיני, הלשון והספר, כרך הלשון, 60). — בָּא השמש, שקע3: ויהי הַשֶּׁמֶשׁ לבוא ותרדמה נפלה על אברם (בראש' יה יב). ויהי הַשֶּׁמֶשׁ באה ועלטה היה (שם שם יז). ויפגע במקום וילן שם כי בא הַשֶּׁמֶשׁ (שם כח יא). ויהי ידיו אמונה עד בא הַשָּׁמֶשׁ (שמות יז יב). אם חבל תחבל שלמת רעך עד בא הַשֶּׁמֶשׁ  תשיבנו לו (שם כב כה). ובא הַשֶּׁמֶשׁ וטהר (ויקר' כב ז). שם תזבח את הפסח בערב כבוא הַשֶּׁמֶשׁ (דבר' יו ו). והיה לפנות ערב ירחץ במים וכבא הַשֶּׁמֶשׁ יבא אל תוך המחנה (שם כג יב). השב תשיב לו את העבוט כבוא הַשֶּׁמֶשׁ (שם כד ג). ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו הַשֶּׁמֶשׁ (שם שם יה). ואת מלך העי תלה על העץ עד עת הערב וכבוא הַשֶּׁמֶשׁ צוה יהושע ויורידו את נבלתו מן העץ (יהוש' ח כט). ויעמד הַשֶּׁמֶשׁ  בחצי השמים ולא אץ לבוא כיום תמים (שם י יג). ויהי לעת בוא הַשֶּׁמֶשׁ  צוה יהושע וירידום מעל העצים (שם שם כז). ותבא להם הַשֶּׁמֶשׁ  אצל הגבעה אשר לבנימן (שופט' יט יד). וְהַשֶּׁמֶשׁ באה והמה באו עד גבעת אמה (ש"ב ב כד). כה יעשה לי אלהים וכה יסיף כי אם לפני בוא הַשֶּׁמֶשׁ  אטעם לחם (שם ג לה). לא יבוא עוד שִׁמְשֵׁךְ (ישע' ס כ). באה שִׁמְשָׁהּ בעד יומם (ירמ' יה ט). והבאתי הַשֶּׁמֶשׁ בצהרים והחשכתי לארץ ביום אור (עמ' ח ט). ובאה הַשֶּׁמֶשׁ על הנביאים וקדר עליהם היום (מיכה ג ו). את הַשֶּׁמֶשׁ לממשלת ביום (תהל' קלו ח). וזרח השמש ובא הַשָּׁמֶשׁ (קהל' א ה). ומלך ישראל היה מעמיד במרכבה נכח ארם עד הערב וימת לעת בוא הַשָּׁמֶשׁ  (דהי"ב יח לד). — זָרַח השמש: ויזרח לו הַשֶּׁמֶשׁ כאשר עבר את פנואל (בראש' לב לב). אם זרחה הַשֶּׁמֶשׁ עליו דמים לו (שמות כב ב). והיה בבקר כזרח הַשֶּׁמֶשׁ תשכים ופשטת על העיר (שופט' ט לג). וכאור בקר יזרח שָׁמֶשׁ (ש"ב כג ד). וישכימו בבקר וְהַשֶּׁמֶשׁ זרחה על המים (מ"ב ג כב). ויהי כזרח הַשֶּׁמֶשׁ וימן אלהים רוח קדים חרישית (יונה ד ח). שֶׁמֶשׁ זרחה ונודד (נחום ג יז). וזרחה לכם יראי שמי שֶׁמֶשׁ צדקה (מלא' ג כ). וזרח הַשֶּׁמֶשׁ ובא השמש (קהל' א ה). — ובהשאלה: וזרחה לכם יראי שמי שֶׁמֶשׁ צדקה ומרפא בכנפיה (מלא' ג כ). — חַם השמש: וילקטו אתו בבקר בבקר איש כפי אכלו וחם הַשֶּׁמֶשׁ ונמס (שמות יו כא). מחר תהיה לכם תשועה בחם הַשֶּׁמֶשׁ (ש"א יא ט). לא יפתחו שערי ירושלם עד חם הַשֶּׁמֶשׁ (נחמ' ז ג). — חָשַׁךְ השמש: חשך הַשֶּׁמֶשׁ בצאתו (ישע' יג י). עד אשר לא תחשך הַשֶּׁמֶשׁ והאור והירח והכוכבים (קהל' יב ב). — יָצָא השמש: הַשֶּׁמֶשׁ יצא על הארץ (בראש' יט כג). כן יאבדו כל אויביך יי' ואהביו כצאת הַשֶּׁמֶשׁ בגברתו (שופט' ה לא). חשך הַשֶּׁמֶשׁ בצאתו (ישע' יג י). — הִכָּה השמש: לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב וָשָׁמֶשׁ (ישע' מט י). ותך הַשֶּׁמֶשׁ על ראש יונה ויתעלף (יונה ד ח). יומם הַשֶּׁמֶשׁ לא יככה (תהל' קכא ו). — קָדַר הַשֶּׁמֶשׁ : שֶׁמֶשׁ וירח קדרו (יואל ב י,  שם ד יה). — שָׁב השמש: ותשב הַשֶּׁמֶשׁ עשר מעלות במעלות אשר ירדה (ישע' לח ח). — שָׁזַף השמש את האדם: אל תראני שאני שחרחרת ששזפתני הַשָּׁמֶשׁ  (שה"ש א ו). — חָזָה את השמש: כמו שבלול תמס יהלך נפל אשת בל חזו שָׁמֶשׁ (תהל' נח ט). — ראה את השמש: גם שֶׁמֶשׁ לא ראה ולא ידע (קהל' ו ה). טובה חכמה עם נחלה ויתר לראי הַשָּׁמֶשׁ  (שם יא ז). וטוב לעינים לראות את הַשָּׁמֶשׁ  (שם יא ז). — מְבוֹא השמש: הלא המה בעבר הירדן אחרי דרך מבוא הַשֶּׁמֶשׁ (דבר' יא ל). מהמדבר והלבנון הזה ועד הנהר הגדול נהר פרת כל ארץ חתים ועד הים הגדול מבוא הַשָּׁמֶשׁ יהיה גבולכם (יהוש' א ד). והים הגדול מבוא הַשָּׁמֶשׁ (שם כג ד). הנני מושע את עמי מארץ מזרח ומארץ מבוא הַשָּׁמֶשׁ (זכר' ח ז). — מִזְרַח שמש: ויחנו בעיי העברים במדבר אשר על פני מואב ממזרח הַשָּׁמֶשׁ (במד' כא יא). אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן מִזְרְחָה שָׁמֶשׁ (דבר' ד מא). ויירשו את ארצו ואת ארץ עוג מלך הבשן שני מלכי האמרי אשר בעבר הירדן מזרח שָׁמֶשׁ (שם שם מז). למען ידעו ממזרח שֶׁמֶשׁ וממערבה כי אפס בלעדי (ישע' מה ו). וייראו ממערב את שם יי' וממזרח שֶׁמֶשׁ את כבודו (שם נט יט). כי ממזרח שֶׁמֶשׁ ועד מבואו4 גדול שמי בגוים (מלאכי א יא). אל אלהים יי' דבר ויקרא ארץ ממזרח שֶׁמֶשׁ עד מבאו (תהל' נ א). ממזרח שֶׁמֶשׁ עד מבאו מהלל שם יי' (שם קיג ג). ועי' מִזְרָח. — מַרְכְּבוֹת השמש, בפלחן השמש: וישבת את הסוסים אשר נתנו מלכי יהודה לשמש וכו' ואת מרכבות הַשֶּׁמֶשׁ שרף באש (מ"ב כג יא). — תְּבוּאוֹת שמש: וממגד תבואת שָׁמֶשׁ וממגד גרש ירחים (דבר' לג יד). — כַּשמש: זרעו לעולם יהיה וכסאו כַּשֶּׁמֶשׁ נגדי (תהל' פט לז). — לעיני השמש: ושכב עם נשיך לעיני הַשֶּׁמֶשׁ הזאת (ש"ב יב יא). — לִפְנֵי  שמש: יהי שמו לעולם לפני שֶׁמֶשׁ ינין שמו (תהל' עב יז). רטב הוא לפני שָׁמֶשׁ (איוב ח יו). — נֶגֶד השמש: קח את כל ראשי העם והוקע אותם ליי' נגד הַשָּׁמֶשׁ (במד' כה ד). כי אתה עשית בסתר ואני אעשה את הדבר הזה נגד כל ישראל ונגד הַשָּׁמֶשׁ (ש"ב יב יב). — עם שמש: ייראוך עם שָׁמֶשׁ ולפנו ירח דור דורים (תהל' עב ה). — תַּחַת השמש5: מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמל תחת הַשָּׁמֶשׁ (קהל' א ג). מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת הַשָּׁמֶשׁ (שם שם ט). ראיתי את כל המעשים שנעשו תחת הַשָּׁמֶשׁ (שם שם יד).  והנה הכל הבל ורעות רוח ואין יתרון תחת הַשָּׁמֶשׁ (שם שם יז). כי רע עלי המעשה שנעשה תחת הַשָּׁמֶשׁ (שם שם יז). ושנאתי אני את כל עמלי שאני עמל תחת הַשָּׁמֶשׁ שאניחנו לאדם שיהיה אחרי ומי יודע החכם יהיה או סכל וישלט בכל עמלי שעמלתי ושחכמתי תחת הַשָּׁמֶשׁ וכו' וסבותי אני ליאש את לבי על כל העמל שעמלתי תחת הַשָּׁמֶשׁ וכו' כי מה הוה לאדם בכל עמלו וברעיון לבו שהוא עמל תחת הַשָּׁמֶשׁ (שם שם יז-כב). ראיתי תחת הַשָּׁמֶשׁ (שם ג יו, שם ה יב, שם ו א, שם י ה). ושבתי אני ואראה את כל העשקים אשר נעשים תחת הַשָּׁמֶשׁ (שם ד א).  אשר נעשה תחת הַשָּׁמֶשׁ (שם שם ג, שם ח ט, שם ט ו). ואראה הבל תחת הַשָּׁמֶשׁ (שם ד ז). ראיתי את כל החיים המהלכים תחת הַשָּׁמֶשׁ (שם שם יה). ולראות טובה בכל עמלו שיעמל תחת הַשֶּׁמֶשׁ (שם ה יז). אשר מי יגיד לאדם מה יהיה אחריו תחת הַשָּׁמֶשׁ (שם ו יב). אשר אין טוב לאדם תחת הַשֶּׁמֶשׁ כי אם לאכל ולשתות ולשמוח והוא ילונו בעמלו ימי חייו אשר נתן לו האלהים תחת הַשָּׁמֶשׁ (שם ח יה). כי לא יוכל האדם למצוא את המעשה אשר נעשה תחת הַשֶּׁמֶשׁ (שם שם יז). זה רע בכל אשר נעשה תחת הַשָּׁמֶשׁ (שם ט ג). כל ימי חיי הבלך אשר נתן לך תחת הַשָּׁמֶשׁ כל ימי הבלך כי הוא חלקך בחיים ובעמלך אשר אתה עמל תחת הַשָּׁמֶשׁ (שם שם ט). שבתי וראה תחת הַשֶּׁמֶשׁ (שם שם יא). גם זה ראיצי חכמה תחת הַשֶּׁמֶשׁ שם שם יג. — ובתו"מ6: אין נותנין עורות לעבדן וכו' אלא כדי שיעשו מבעוד יום ובכולן בית הלל מתירין עם השמש (שבת א ח). ואינו מביא קרבן אלא אם כן היה מעורב שמש (נזיר ו ו). כיון שחשכה אומר להם בא השמש אומרים הן, בא השמש אומרים הן (מנח' י ג). העריב שמשו אוכל בתרומה (נגע' יד ג). ומטמאים היו את הכהן השורף את הפרה מפני הצדוקים שלא יהיו אומרים במעורבי שמש היתה נעשית  (פרה ג ז). אם זרחה השמש עליו, וכי השמש עליו בלבד זרחה וכו' אלא מה שמש שלום בעולם אף זה אם ידוע הוא שבשלום עמו והרגו הרי זה חייב (מכי' משפטים מסכ' דזניקין יג). וכאור בקר יזרח שמש וכו' וכאור בקר בעולם הזה כעין זריחת שמש לצדיקים לעולם הבא (פסח' ב.). שמש בשבת צדקה לעניים שנאמר וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא (רבי יצחק, תענ' ח:). אין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק כמותו שנאמר וזרח השמש ובא השמש, עד שלא כבתה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל הרמתי (רבי יוחנן, יומא לח:). שמש וירח עמד זבולה, שמש וירח בזבול מאי בעיין והא ברקיע קביעי', מלמד שעלו שמש וירח מרקיע לזבול וכו' (ר' יצחק, נדר' לט:). אין לו דמים אם זרחה השמש עליו, וכי השמש עליו בלבד זרחה, אלא אם ברור לך הדבר כשמש שאין לו שלום עמך הרגהו ואם לאו אל תהרגהו (ת"ר, סנה' עב.). ויזרח לו השמש וכו' שמש שבא בעבורו זרחה בעבורו (ר' יצחק, שם צה:). ובא השמש, א"ר אבא בר כהנא וכי אין אנו יודעים שזרח השמש ובא השמש, אלא עד שלא ישקיע הקב"ה שמשו של צדיק הוא מזריח שמשו של צדיק חבירו וכו' עד שלא השקיע שמשו של משה הזריח שמשו של יהושע וכו' עד שלא שקעה שמשו של יהושע זרחה שמשו של עתניאל בן קנז וכו' עד שלא שקעה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל וכו' עד שלא השקיע הקב"ה שמשה של שרה הזריח שמשה של רבקה (מד"ר בראש' נח. שהיתה השמש קופחת עליהם (שם במד' א). ששזפתני השמש, על שעשיתי מרימות7 של סוסים לשמש (שם שה"ש א, אל תראני). למה אנו דומין לבן מלכים שיצא למדברה של עיר וקפחתו החמה על ראשו וכו' כך אנו אם שמשה של ע"ז שזפתנו (שם שם). — *בין השמשות, כמו בין הערבים, בזמן שקיעת השמש לפנות ערב8 הדמאי מערבין בו וכו' ומפרישין אותו ערום בין השמשות (דמאי א ד). נולד לבין השמשות גמול לתשעה, בין השמשות של ערב שבת גמול לעשרה (שבת יט ה). עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות (אבות ה ו). שבת ויה"כ ועשה מלאכה בין השמשות ואין ידוע באיזה מהם עשה (כרית' ד ב). לא נחלקו על העושה מלאכה בין השמשות (ר' יוסי, שם שם). ופעמים צריכה להיות בודקת בשחרית ובין השמשות (נדה א ז). הרואה יום אחד עשר בין השמשות תחלת נדה וסוף נדה וכו' בין השמשות לכולן הרי אלו טועות (שם ו יד). נדה שבדקה עצמה יום שביעי שחרית ומצאתה טהורה ובין השמשות לא הפרישה וכו' הרי היא בחזקת טהרה (שם י ב). ראה אחת היום ואחת בין השמשות, אחת בין השמשות ואחת למחר וכו' (זבים א ו). בין השמשות ספק מן היום ומן הלילה וכו' ואיזהו בין השמשות משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין, הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון בין השמשות (ת"ר, שבת לד:). בין השמשות כהרף עין (רבי יוסי, שם שם). כוכב אחד יום, שנים בין השמשות (שם לה:). תהא משנתינו שלא היו עליה מעות כל בין השמשות (שם מו.). בלוקח עבד בין השמשות ולא הספיק למולו (יבמ' מח:). — ובסהמ"א: ומזרח השמש על פניהם (תחכ' מט, טופורובסקי, 382). ברור לי הדבר כשמש (קלונימוס, אבן בחן, וואלף, 44-45). מספר השמשות הנמצאות בעולם וכו' כמספר כוכבי' הנצבי' (ר"ד פרינזנהויזן, מוסדות תבל נב, מב.). — ואמר הפיטן: הלוך השמשות המאורות כבו גבול לתאור (אמונתך אמתי, יוצר שבת ר"ח). שמשי הלא ערבה וכבה מאור נרי (סדור אר"צ, תשע"ה). — ואמר המשורר: תבואני אחות שמש וראש לה כמו אפל (ר"ש הנגיד, התזכיר אל יפת מראה, בן תהלים, ששון, עב). כשמש מרומים הכי את גבירה (רשב"ג, שמש מרומים, ביאליק-רבניצקי א, 185). בלבוש בלוי מחלצותיו יגבהו שמש וירח ויתנשאו (רמב"ע, עד מה, ברודי, ט). לשמש בא ובעפר מבואיו, פני רום קדרו עם כל צבאיו (הוא, לשמש בא, שם, יד). ארח לך כאשר שמש יהיה בא הכי את הוא ומראיך כמראיו (הוא, לשמש בא, שם, טו). וכמה איש יהי סוחר בתתו זהב שמש בכסף הלבנה (הוא, מאור היום, שם, קמג). שמש יקר ירדה תוך מערבנו (שלמה בן ראובן בונפיד, שמש יקר, מבחר השירה העברית, ברודי, שכט). שמש בלחיה תקעה נוה (הוא, שמש בלחיה, שם, שלא). העריב שמשי וכבה נרי (וכשטין, 321). וירחים ושמשות במבוסת תבל אל עיני יעברון כרסיסי ליל (יל"ג, חנה). — ומ"ר °שְׁמָשִׁים, ואמר הפיטן: מזרות ושמשים וכל שטרי מזרח עבורך קבעתי (קונט' הפיוטים, 30).