ש"ז, מ"ר שֶׁנְהַבִּים1, החמר של שִני הפילים ששמש קשוט והנקרא גם שֵׁן בלבד, Elfenbein; ivoire; ivory: אחת לשלוש שנים תבוא אני תרשיש נשאת זהב וכסף שֶׁנְהַבִּים וקפים ותכיים (מ"א י כב; דהי"ב ט כא). — ובסהמ"א, גם במשמ' פיל, Elefant; éléphant; elephant: ויקבץ פורוס את חילו וגם אסף שנהבים וחיות רעות ללחום את היונים (יוסיפון פרק יא). ובאו כל החיות מן היער לשתות מים והיה ביניהם עקרבים וכו' ונמרים ושנהבים (יוסיפון גינצבורג, קא.)
1 [במשמ' שן-פילים הבינו מלה זו כל התרגומים הקדומים כגון השבעים: ὀδὸντες ἐλεφάντινοι ועוד, והפרשנים המסרתיים; ובמשמ' זו אפשר להבין את היסוד הב, הבים, כתמורה עברית של המלה המצרית אֶב, פיל, הבאה בכתיב יֵב, כשם לאי Elephantine, אי הפילים, בכתבות קדומות וביונ' Ιηβ (עי' בהערה לערך פיל); וכן יתכן שיש להבין את כנויו של גלית הפלשתי, איש הבנים, שהמסרה נקדה אותו איש הבֵּנַיִם, כאיש פילים במשמ' ענק, איש גדול כפילים. ואמנם נזכר לפי ינזן (48, 1, Gilgamesch) באשור' שִן-א-אַב-בַ במשמ' פניני ים, אבל אין זאת אלא קריאה מטעית ואין שִן A. AB. BA (כך!) אלא כתיב תמונתי במק' שִׁנִּ—תָמְתִ, ז"א שן הים, ואין לו כל ענין לשנהב(ים). במק' שנהבים בא באשור' שִנִּ פִירִי, שן פילים, ועי' שֵׁן.]