1 [המלה, שהטעמתה מלרע, לא הובנה במסרת התרגומים והפרשנים. השבעים הבינוה כלשון שֵׂעָר (τϱίϰα) כאלו: אכזנא גיר דאנש בלע זפתא הכנא אכל אנת ושתא עמה (כי כמו איש הבולע שׂערה כן אתה אוכל ושותה עמו). והוולג': quoniam in similitudinum arioli et conjetoris aes imat quad ignorat; כלו' כי כמו מנחש ופותר חלומות הוא מנחש מה שאינו יודע (כנראה כלשון שׁער, שׁעור), וקרוב לכך מפרש דוד בן אברהם אלפסי: שער זה בערב' קדר כלו' מֹדד ושער, והתרג' הארמי הבין כלשון שער עיר וחומה: מטול דאיך תרעא רמא הכי היא רם בנפשיה. וכן אין ממש בדברי הפרשנים, כגון רש"י: שער זה נקוד חציו פתח וחציו קמץ וטעמו למטה לכך הוא פֹעל לא שם דבר וכו' ופתרונו כאלו שפך האוכל הזה מרה בנפשו של רע העין כן הוא, שער מן לשון התאנים השערים המרים (ירמ' כט), ורש"י בגמרא (סוטה לח:): שער זה על כרחנו לשון פעל היא ונקודתו מוכחת עליו שחציו קמץ חציו פתח וטעמו למטה כאילו זה האוכל מירר והשעיר בנפשו של צר עין וכך הוא לשון התאנים השערים (ירמ' כט). ומנחם בן סרוק פירשו לשׁון שיעור תמיד הוא משער כמה יאכל זה ועד מתי, ע"כ. ואלו העורך בספרו (משלי שלמה עמ' 113-116) הראה כי כל פרשה זו משוה את לחם רע העין לעוף הטס מפיו לשמים, ושנאמר עליו לפני כן (פס' ה): כי עשה יעשה לו כנפים כנשר יעוף השמים, עוף זה המכֻנה בפס' ב בשם שׂכין (שאין לו כל ענין לסכין): ושמת שכין בלעך, כלו' ושמת מה שתבלע לעוף יעוף, וכנגדו נאמר: "אל תיגע להשְׂעיר" (כך צ"ל במקום להעשיר), ז"א לטוס אחריו, "מבינתך חדל (כלשון: המבינתך יאבר נץ באיוב לט), התעוף כלום תדע לעוף, עיניך בו ואיננו", וכן גם בפס' זה הכונה: כי כמו שׂעֵר כנף שכין (ז"א כמו השתערות כנפי העוף) כן הוא. וכונת הנקוד היא כנראה בקרוב לתרגום הוולגטה, שנלמד מפי מורים יהודים.]

2 [ראה את דברי רש"י בשלמותם בהערה שלפני זו.]