1 [עי' ה. שער, הערה, ובערב' בא שׂער سعرבמשמ' זו, ואין למלה קרבת לשון אל א. שַׁעַר, שהוא ת'ע'ר ثغر בערב'.]

2 [השבעים והסורי הבינו את המלה כלשון שְׂעֹרִים, ואינו מסתבר. והתרג' הארמי והרומי ראו כאן לשון שִׁעוּר, וכן מסרת הפרשנות העברית.]

3 [במד"ר בראש' יד (הוצ' תיאודור עמ' 121). כתוב: חמשה שמות נקרא לו (לגשם) עב איד ענן נשיא חזיזים, עב שהוא מעכב את פני רקיע שנ' עבי שחקים (ש"ב כב יב)  אד, ואיד יעלה מן הארץ (בראש' ב ו) שהוא שובר לבעלי שערים וכו', ומאמר זה מובא גם בילקוט ובמדה"ג בראש' ב ו, מרגליות עד ובערוך ערך אד ועוד. ופרשו כל המפרשים והמלונים בעלי שערים כלשון מפקיעי שערים. מה שקשה לקבל בין מצד הלשון ובין מצד הענין — כי מה לו לאד ולהפקעת שערים.
ואולם למעשה אין לבאר מאמר זה מלשונו במקום זה. כי כפי שרמז אף קוהוט בערוך השלם, לא דובר כאן על שבירה אלא משום שנדרש אד כלשון איד, שהוא לשון שבר, אלא שלא היו ממשיכים ואומרים: שהוא שובר לבעלי שערים, אלא אם כן היו במדרש מלים כגון ואין איד אלא שבר (כדברי רשב"ל בירוש' תענ' ב א: ואיד יעלה מן הארץ, עלה שבר מלמטן, מיד הגשמים יורדין) שהושמטו בטעות המעתיקים. כי מקור המאמר הוא בדרשה אחרת, שבא גם היא בתו"מ, ומקורה בירוש' ברכות ב ד וז"ל: ומפני מה התקינו מברך השנים ברכה תשיעית, כנגד קול ה' שובר ארזים שהוא שובר כל בעלי שערים ע"כ. ואמנם גם כאן הובנו הדברים כאלו בעלי שערים מפקיעי שערים הם, ובמדרש תהלים, הוצ' בובר קטז: לתהלים כט (שיש בו שם גם תוספת דברים נכונים) משֻלב בו (בודאי מיד מאֻחרת) גם פרוש תמוה זה של מפקיעי שערים: קול ה' שובר ארזים כנגד ברכת השנים שמשבר מפקיעי שערים ומקטיני איפות ועשירי שלוה שהן כארזים ע"כ. אך בפשוטו של המאמר בלשונו המקורית בירוש' וכן במד"ר בראש' אי אפשר לקבל שאמרו כאלו בעלי שערים על מפקיעי שערים, ואין הבטוי בעלי שערים בא אלא ככנוי פיוטי לעצים, לארזים; ועוד בא כדברים אלו בבבלי (שבת לב:) בדברי ר' אליעזר בר יהודה: בעון חלה אין ברכה במכונס ומארה משתחלת בשערים וזורעין זרעים ואחרים אוכלין וכו' ע"כ, והואיל ואין המכונס בא כך במשנה אלא לגבי (ענפי) עצים, כלשון המשנה (ביצה ד ב): מביאן עצים מן השדה מן המכונס ומן הקרפף אפילו מן המפוזר ע"כ, יש לראות שערים גם כאן כלשון ענפי עצים בקרוב. 
והנה ידוע הדבר, כי בא במשנה שער במשמ'  "ש"ת לענפי האילן ולשרביטים המתפשטים בירקות" (כהגדרתו של קוסובסקי, אוצר לשון המשנה 1809) במקומות כגון (פאה ב ג): הכל מפסיק לזרעים ואינו מפסיק לאילן אלא גדר, ואם היה שער כותש (ז"א אם נקלעו ונסתבכו הענפים) אינו מפסיק אלא נותן פאה לכל. והשוה את דברי רש"י על השעירתה (שופט' ג כו): השעירתה. יער דק ועב שקורין ברוצש (ז"א brosses) בלע"ז וטוב הוא להחבא והרבה יש בסדר זרעים שענפי אילנות דקים קרויין שער, הופך את השער אם היה השער כותש ע"כ, ועי' גם רש"י למשנה ולגמרא. ועל יסוד דברי רש"י מבאר גם מ. נאור, המקרא והארץ א, 60, את שמו של הר שעיר: מובנו האמיתי של השם שעיר הוא כנראה, מכוסה יער, וכן נבין את השם הר שעיר אשר ליד הר-יערים (יהוש' טו י). ואת השם השעירה, המציין את גאון הירדן. 
ואמנם כל אלה שדנו במלה שער במשמ' ענף האילן שבמשנה, ראו בה שמוש משאל של שֵׂעָר כלשון שערות הראש. ואלו המאמרים שהובאו מן המדרשים ומשני התלמודים מראים, כי בא במלה זו במ"ר שערים ולא שערות: מארה משתלחת בשערים: שובר כל בעלי שערים, ומכאן שאין לפנינו שמוש משאל של שֵׂעָר, אלא מלה אחרת, אשר מבטאה המדֻיק אינו ידוע.
על כל פנים לפנינו מלה אחרת, שאינה לא לשון שער ופתח ולא לשון שערת הראש, מלה שפרושה ענף האילן. ענפי האילן אלו הם שנאמר עליהם, כי בעוון חלה מארה משתלחת בהם, וארזים בעלי ענפים הרבה נקראו בעלי שערים, ואך בהשאלה מן הארזים הגבהים, רחבי הענפים, אפשר היה אולי לדבר עם על בני אדם רמי קומה ואדירים — ולאו דוקא על מפקיעי שערים, כעל בעלי שערים כארזים.]