1, ת"ז, — שלם, בריא, heil, gesund; quéri, sain; unhurt, sound: פקח ונתחרש וחזר ונתפקח, פתוח ונסתמא וחזר ונתפתח, שפוי ונשתטה וחזר ונשתפה כשר (גיט' ב ו). אמרו מה ראה בן עמרם לצאת שמא אינו שפוי בתוך ביתו2 (ספרי דבר' יב). כל מי שהרתיק אחר מדת הדין לא יצא שפוי מתחת ידיה (בשם ר' חייא רבה מד"ר בראש' מה)3. וילך שפי, שפוי היה לקלל4, שעד אותה שעה היה שפוי ומאותה שעה נטרד (תנחו', בובר, בלק טז)5. — ושביל שפוי, נקי ומתֻקן: לאחד שהיו לפניו שני שבילים אחד שפוי ואחד מלא קוצים וצרורות (ר' יוחנן, מד"ר קהלת, כי את כל מעשה). — ובסהמ"א: מי שהוא עת שוטה ועת שפוי כגון אלו הנכפין בעת שהוא שפוי מעשיו קיימין וזוכה לעצמו ולאחרים ככל בן דעת (רמב"ם, מכירה כט ה). וראש לה חפוי כאיש שאין לו שפוי (אבא מארי, מנחת קנאות ה). גם בפירוש צוה בפה מלא לקחת מראש העזבון לשלם להאלוף כמהר"ר אייזיק ר"י את כל חובותיו שעל הבית באופן שנשאר הבית שפוי נקי מכל שעבוד וחוב (פנקס קראקא, שנת ת, אוצה"ס ד, 609). נחליתי בחולי קדחת ל"ע ואין דעתי שפוי ואין כחי כמאז (חתם סופר, או"ח קמה). אך בדקנו אותו וראינוהו שפוי ומיושב בדעתו כשאר בני אדם הבריאים ההולכים בשוק (שו"ת פרח מטה אהרן לט, פו.). וראינו אותה שפויה בדעתה כשאר בני אדם הבריאים (שם נ', לט:). — וכמו משֻפה, משֻפע: שהיא (האצבע) שפויה כיתד (רש"י, כתוב' ה:, ד"ה יניח). ועי' ב. שָׁפוּי.