*, ש"ז, — שפטים ופרענות ששופטים בו מעשה רע: הוא ענין רע נתן אלוהים לבני האדם לענות בו, ר' בון אומר זה שיפוטו של ממון ר' יוחנן אמר זה שיפוטו של גזל וכו' ר' אבהו אמר זה שיפוטה של תורה שאדם למד תורה ושכחה (מד"ר קהל' סדרא א, ונתתי את לבי). — °ושפוט במשמ' כשרון להוצאת משפט (נכון) על ענין מן הענינים, Urteilskraft; discerement; (power of) judgement, נוהג בספרות ובדבור.