במקרא רק מ"ר שְׁפוּטִים, — כמו שְׁפָטִים, פֻרענות, עֹנש: המה גלו ערותה בניה ובנותיה לקחו ואותה בחרב הרגו וּשְׁפוּטִים עשו בה (יחזק' כג י). — ובתו"מ במשמ' גלוי ערוה ומשכב זכר1: ואת יואש עשו שפטים אל תקרי שפטים אלא שפוטים, ומה שפוטים עשו בו, אמרו העמידו אליו בריונות קשים אשר לא ידעו אשה מימיהם2 וענו אותו במשכב (מכי' בשלח, מסכת דעמלק א, מא"ש נג.; שם, הורויץ-רבין 177, וכעין זה מד"ר שמות ח, ועוד). פרעה היה א' מד' בני אדם שעשו עצמן אלהות והרעו לנפשם3 ואלו הן חירם ונבוכדנצר ופרעה ויואש מלך יהודה וכו' יואש מנין וכו' והשחית לנפשו3 שנא' ויהי לתקופת השנה עלה עליו חיל ארם וכתוב ואת יואש עשו שפטים אל תקרי שפטים אלא שפוטים וכתיב ובלכתם ממנו כי עזבו אותו במחלויים רבים וגו' וימת ולא קברוהו בקברות המלכים (מד"ר שמות ח)4.
1 [בדרשת חז"ל בא שפוטים, כמו שהכירו המפרשים, כלשון גילוי עריות ומשכב זכר (עי' מתנות כהונה ועץ יוסף במד"ר שמות), ובפרוש עץ יוסף נזכר הכתוב ביחזק', בהערה: הרי שמצינו ל' שפוטים גבי נשים וגילוי עריות ע"כ, וברור, כי בעקר על יסוד כתוב זה הבינו שפוטים כלשון זמה וזנות. ואמנם אפשר שבאה להם הבנה זו בכתוב ביחזק' עצמו ע"י דרשת המלה שפוטים באל ־תקרי כלשון שטופים בזמה וזנות כהערת לֵו אצל קרויס, 583 II Lehnw. ועל כל פנים אין לחפש כאן, כדעת אחרים, מלה שאולה מלשון אחרת.]
2 [כי אם משכב זכר בלבד.]
3 [כנראה כינוי לדברים המפֹרשים שבנסחת תנח' בובר, המובאים בהערה שאחר זו.]
4 [בתנחו' בובר וארא ח, יב.-יב: מובאים הדברים בלשון זו: פרעה היה א' מד בני אדם שעשו את עצמן אלות ונבעלו כנשים, שלשה מאימות העולם ואחד מישראל, אלו הן, חירם ונבוכדנצר ופרעה ויואש וכו', שנאמר ואת יואש עשו שוטים, כד"א ואיש אשר ישכב את זכר משכבי אשה תועבה עשו שניהם. ע"כ. וכן בתנחו' ארא ט: ומנין שנבעל כנשים דכתיב וכו' ואת יואש עשו שפטים אל תהא קורא שפטים אלא שפוטים.]