שַׁפּוּד

* 1, ש"ז, — מקל, דקר, בפרט שפוד ברזל לתחיבת נתחי בשר עליו לצלותם באש, אך גם בשמושים אחרים, broche, pique; (Bart-) Spiess; spit, skewer: כיצד צולין את הפסח, מביאין שפוד של רימון ותוחבו מתוך פיו עד בית נקובתו (פסח' ז א). אין צולין את הפסח לא על השפוד ולא על האסכלא (שם שם ב). המקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המטה וכו' (סוכה א ח)השפוד והאסכלה מלבנן באור (ע"ז ה יב). מוסף התנור של בעלי בתים טהור ושל נחתומין טמא מפני שהוא סומך עליו את השפוד (כלים ה ה, ועי' תוספת' כלים ד ה). השפוד התחוב באהל, האהל והשפוד ואדם הנוגע בשפוד וכלים באדם, טמאין טומאת שבעה (אהל' א ג). פגה שטמנה בתבן וכו' תוחבה בין בשפוד ובין בסכין ונוטלה (תוספת' שבת טז י). כשם ששפוד של עץ אינו נשרף כך שפוד של מתכת אינו מרתיח (שם פסח' ה ח). תוחב בשפוד ומכה בקרקע (שם מו"ק א ד). בנילוס נהר היה קבור יוסף שעשו לו מצריים שפודין2 של מתכת וחיברום בבעץ (שם סוט' ד ז). את רואה כילו שפוד של מתכת תחוב בו (ירוש' כלאים ו ט). לצלות שני שפודין אחד של בשר שחוטה ואחד של בשר נבילה בתנור אחד וכו' אסור (שם תרומ' י ד). לחדד ראשו של שפוד (שם ביצה ה ב). שאם כוייו בשפוד על כף ידו וצבת וכו' חייב לרפותו (שם ב"ק ח א)שפוד שנרצף אסור לתקנו ביו"ט (ביצה כח:). ליבן שפוד והכה בו משום שחין נידון או משום מכוה נידון (חול' ח.)3. — ומצוי בסהמ"א.



1 [כך כנראה נקודה הנכון של המלה גם לפי הסורית שַׁפּוּדָא, והערב' שַׂפּוּד (פ' דגושה) سفود. ואמנם יש מניחים, שהמלה שאולה בלשון חז"ל בעבר' ובארמ' מן היונ' σπόδος (עי' במובא אצל ברוקלמן במלון הסורי, מהד' 2, עמ' 795), אבל המבטא בשין (שלא כדגמת ספוג, שהוא σπόγγος ביונ', הכתוב בסמך) מורה כנראה על כך, שעברה המלה ללשון חז"ל מלהג אירנ' (אשר גם שם היא מצויה) ולא מיונ'. אמנם יש מנקדים שְׁפוֹד (כך במשנ' מנק' ליוורנו) או שְׁפוּד (כך גם ח. ילון). הפעל שָׁפַד ושכנגדו בארמ' ובסור' ובערב' נגזרו כנראה אך מן השם שפוד.]

2 [כך נכון בדפוסים ובכ"י וינה; צוק"מ: שפוד.]

3 [במסכת סופרים ו ב, מהד' היגר 166 כתוב: הכותב צריך לעשות שיפוד (כך היגר, אך במקורות הנוסחאות: שפוד, שיעור, שיופר, שיזפר) בפתיחה של ויהי העם כמתאוננים מלמעלן ומלמטן, שהוא ספר בפני עצמו, ויש אומרים שמקומו בנסיעת דגלים ע"כ, וכונת הדברים לנונין ההפוכין בפרשת ויהי בנסע (במד' י לה וכו'), שנקראו במ"א סימניות. ונראה שהנכון הוא שופר, ע"פ צורת הסימן, שכנראה ראשונה לא היה דווקא כצורת נון הפוכה היום, אלא כנון (הפוכה) זו שבתקופת התלמוד שהיא , והִפוכה כצורת  שופר. וצ"ע.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים