1, קל לא נמצא.

— פִּע', שֵׁרֵת, שֵׁרְתוּ, מְשָׁרֵת, מְשָׁרְתִים, מְשָׁרְתִם, מְשָׁרַת, לְשָׁרֵת, לְשָׁרֶת, לְשָׁרְתֵנִי, לְשָׁרְתוֹ, בְּשָׁרְתָם, וַיְשָׁרֶת, יְשָׁרְתֵנִי, יְשָׁרְתֵהוּ, תְּשָׁרְתֵהוּ, יְשָׁרְתוּ, יְשָׁרְתוּךְ, יְשָׁרְתוּנֶךְ, יְשָׁרְתֻהוּ, — כמו שִׁמֵּשׁ, bedienen; servir; to serve: וימצא יוסף חן בעיניו וַיְשָׁרֶת אותו (בראש' לט ד). הקרב את מטה לוי והעמדת אֹתו לפני אהרן הכהן וְשֵׁרְתוּ אתו (במד' ג ו). זאת אשר ללוים וכו' וְשֵׁרֵת את אחיו באהל מועד לשמר משמרת (שם ח כד-כו). שמעו נא בני לוי וכו' ולעמד לפני העדה לְשָׁרְתָם (שם יו ח-ט). וגם את אחיך מטה לוי שבט אביך הקרב אתך וילוו עליך וִיְשָׁרְתוּךָ (שם יח ב). ותהי (הנערה) למלך סֹכנת וַתְּשָׁרְתֵהוּ (מ"א א ד). ואבישג השונמית מְשָׁרַת2 את המלך (שם שם יה). ויקם (אלישע) וילך אחרי אליהו וַיְשָׁרְתֵהוּ (שם יט כא). ובנו בני נכר חומֹתיך ומלכיהם יְשָׁרְתוּנֶךְ (ישע' ס י). הלך בדרך תמים הוא יְשָׁרְתֵנִי (תהל' קא ו). ויקהל דויד את כל שרי ישראל וכו' הַמְשָׁרְתִים את המלך (דהי"א כח א, ועי' גם שם כז א, דהי"ב יז יט). — ושרת את ה': בעת ההיא הבדיל יי' את שבט הלוי וכו' לעמד לפני יי' לְשָׁרְתוֹ (דבר' י ח). אל הכהן העמד לְשָׁרֶת שם את יי' אלהיך (שם יז יב). והנער היה מְשָׁרֵת את יי' את פני עלי הכהן (ש"א ב יא, ועי' שם ג א). כן ארבה את זרע דוד עבדי ואת הלוים מְשָׁרְתֵי אֹתי (ירמ' לג כב). — ושרת אלילים: נהיה כגוים כמשפחות הארצות לְשָׁרֵת עץ ואבן (יחזק' כ לב). — ושרת את המשכן, הארון וכדו': המה (הלוים) ישאו את המשכן ואת כל כליו והם יְשָׁרְתֻהוּ (במד' א נ). והיו במקדשי מְשָׁרְתִים פקדות אל שערי הבית וּמְשָׁרְתִים את הבית (יחזק' מד יא). כי בם בחר יי' לשאת את ארון האלהים וּלְשָׁרְתוֹ עד עולם (דהי"א יה ב). — ושרת ל: וכהנים מְשָׁרְתִים ליי' בני אהרן (דהי"ב יג י). וימצא (יהוא) את שרי יהודה ובני אחי אחזיהו מְשָׁרְתִים לאחזיהו ויהרגם (שם כב ח). — ושרת לדבר, דאג לו, סדר אותו: ולקחו בגד תכלת וכסו את מנורת המאור וכו' ואת כל כלי שמנה אשר יְשָׁרְתוּ לה בהם (במד' ד ט). — ובלי מֻשא ישיר, שרת בקדש, בשער וכו': והיה (המעיל) על אהרן לְשָׁרֵת (שמות כח לה). ולא יכלו הכהנים לעמד לְשָׁרֵת מפני הענן (מ"א ח יא, דהי"ב ה יד). ולא יעלה עליהם צמר בְּשָׁרְתָם והיו (מכנסי בד) על אהרן ועל בניו וכו' או בגשתם אל המזבח לְשָׁרֵת בקדש (שמות כח מג). את בגדי השרד לְשָׁרֵת בקדש (שם לה יט; שם לט מא). כי בו בחר יי' אלהיך מכל שבטיך לעמד לְשָׁרֵת בשם יי' (דבר' יח ה). וְשֵׁרֵת בשם יי' אלהיו ככל אחיו הלוים העמדים שם לפני יי' (שם שם ז). — ולא יעלה עליהם צמר בְּשָׁרְתָם בשערי החצר הפנימית וביתה (יחזק' מד יז). לאלה מחלקות השֹׁערים וכו' וּלְשָׁרֵת בבית יי' (דהי"א כו יב). ויעמד יחזקיהו את מחלקות הכהנים והלוים וכו' לְשָׁרֵת ולהֹרות ולהלל בשערי מחנות יי' (דהי"ב לא ב). — ושרת את פני, כמו לפני: שבעת הסריסים הַמְּשָׁרְתִים את פני המלך3 (אסתר א י). — ושרת בכלי הקדש, בבגדי הקדש: ומשמרתם הארֹן והשלחן וכו' וכלי הקדש אשר יְשָׁרְתוּ בהם (במד' ג לא). ואת הסירות ואת היעים וכו' ואת כל כלי הנחשת אשר יְשָׁרְתוּ בם לקחו (מ"ב כה יד, וכעין זה ירמ' נב יח). ושם יניחו (הכהנים) בגדיהם אשר יְשָׁרְתוּ בהן כי קדש הנה (יחזק' מ"ב יד). ובצאתם וכו' יפשטו את בגדיהם אשר המה מְשָׁרְתִם בם (שם מד יט). — ואמר ב"ס: ותהי לו ברית עולם וכו' לשרת ולכהן לו (ב"ס מה טו). עד כלותו לשרת מזבח ולסדר מערכות עליון (שם נ יד). — ובמגלות מדבר יהודה: ואת ראשי הכוהנים יסורכו אחר כוהן הראש ומשנהו ראשים שנים עשר להיות משרתים בתמיד לפני אל, וראשי המשמרות ששה ועשרים במשמרותם ישרתו, ואחריהם ראשי הלויים לשרת תמיד שנים עשר אחד לשבט (מג' מלחמת בני אור בבני חושך, ידין, 264 וכו') . — ובתו"מ: וכך היו אומרים וכו' וברוך הוא שבחר באהרן ובבניו לעמוד לשרת לפני ה' בבית קדשי הקדשים (מדות ה ד). אם מה שראו עיני ומה ששרתו ידי4 שכחתי ק"ו למה שלמדתי וכו' (ריב"ז, ספרי במד' קכג). משרת הייתי את רבי חייא הגדול והייתי מעלה לו חמין (רבי לעזר בשם ר' יהושע, ירוש' שבת ד ג). א"ל הקב"ה (למשה) יהושע הרבה שרתך וכו' הואיל והוא שרתך בכל כחו כדאי הוא שישמש את ישראל (מד"ר במד' כא). — ובסהמ"א, אף בהשאלה: וכל מזל ומזל משרת את ימי חדש הלבנה וכו' החמה מהלכת לפני' בתקופה וטלה מתחיל לשרת לפניו ביום וכל המזלות משרתים אחריו כדרכן והלבנה מהלכת לאחריו וטלה מתחיל לשרת לפניה בלילה וכו' (פדר"א ז). יש מן המקרים שישרת שני זמנים ויש מקרה שיפסד לעתו (אהרן הקראי, עץ חיים ד, יד). וגבול המנענע שלא ישרת שתי עתות במקום אחד אלא יעתק למקום אחר (הוא, שם, טו). — °ושרת מלאכת הקדש, שמש ברבנית: וקדם באו הנה כבר שרת מלאכת הקדש גם בלוקאטש (יצחק מאהרש"ן, הצופה לח"י ו א, 16). — ומלאכה משרתת5 לזולתה, טפלה לה וכד': כמו הענין במלאכה הראשית עם מלאכות המשרתות לה (רלב"ג, מלחמות ה' א ו). ומהעדר צורת הביצה יהיה העוף א"כ ההעדר ישרת המציאות (אמונה רמה לראב"ד, א ב, יא). — ובתורת הלשון, שרתה האות, שמשה בשמוש זה או זה: והנה זה האות לא ישרת בראש או בסוף ואין צורך להזכיר האמצעי וכו' (ראב"ע, צחות, י.). — ובפרט בצרוף שרת (השם, הפעל וכד') עצמו ואחר עמו, שמש במשפטו וגם במשפט נוסף אחר: ככבש אלוף, הכ"ף ישרת עצמו ואחר עמו, וכן הוא ככבש כאלוף (הוא, שם, שער הרביעיים, נא:). — ואמר הפיטן: הלא טוב היותך משָרַת פני אל מאד מהיותֵך משרת פגרים (ר"י הלוי, ידועת אמונות, רשות לשמ"ע, זמורה י, 625/6). — ואמר המשורר: והחכמה בלי שרת חכמים ומסה כחלום מאין פתרים (ר"ש הנגיד, חשב הוה, בן משלי, אברמסון, 156). — ובינ' מְשָׁרֵת, מ"ר מְשָׁרְתִים, ש"נ °מְשָׁרֶתֶת6: ויקם משה ויהושע מְשָׁרְתוֹ ויעל משה אל הר האלהים (שמות כד יג). ויאמר יי' אל יהושע בן נון מְשָׁרֵת משה וכו' (יהושע א א). ויקרא (אמנון) את נערו מְשָׁרְתוֹ ויאמר שלחו נא את זאת מעלי החוצה (ש"ב יג יז). להביא לנו מְשָׁרְתִים לבית אלהינו (עזרא ח יז). ועי' מְשָׁרֵת. — ואמר המשורר: בראשית מלוכה תהי אַוָּה לשכל כמו אמה קנויה בלי חפש מכֹרֶתֶת, וסופה בבוא קץ נסיעתה תהי תאות נפש לשכל כמו מלכה משרתת7 (ר"ש הנגיד, בן משלי, אברמסון, 61)8.