ש"ז, במקרא רק מ"ר שְׁפָיִים, שְׁפָיִם מקום נחל במדבר1, ערוץ נחלים: אפתח על שְׁפָיִים2 נהרות ובתוך בקעות מעינות אשים מדבר לאגם מים וארץ ציה למוצאי מים (ישע' מא יח). על דרכים ירעו ובכל שְׁפָיִם2 מרעיתם (שם מט ט). שאי עיניך על שְׁפָיִם וראי איפה לא שגלת (ירמ' ג ב). קול על שְׁפָיִים נשמע בכי תחנוני בני ישראל (שם ג כא). רוח צח שְׁפָיִם3 במדבר דרך בת עמי לא לזרות ולא להבר (שם ד יא). גזי נזרך והשליכי ושאי על שְׁפָיִם קינה (שם ז כט). על כל שְׁפָיִם במדבר באו שדדים כי חרב ליי' אכלה מקצה ארץ ועד קצה הארץ (שם יב יב). ופראים עמדו על שְׁפָיִם שאפו רוח כתנים כלו עיניהם כי אין עשב (שם יד ו). — ובסהמ"א, לפי ההבנה השונה של שפיים שבמקרא: וישתרעו (ההרים) באורך שפת הים כשפאים4 זקופים כנד על גדותיו ויקראו בשם גבנוני מצר (ר"ש בלוך, שבילי עולם ב). — ואמר המשורר: ותרוץ כצבי על הר מזמות כגבור בשפלה רץ בסוסו, במקום לא ידעו עיט שפים4 ואף רגל בני איש לא רמסו (רשב"ג, במר מהחלי, ביאליק-רבניצקי א, 45). תוגה אשר נעדר כאב צריה, ישח לבבי בעלות שפיה4 (הוא, תוגה, שם, 90). אל תאנף אם יעלה עמקם, אל תעלז אם יעמק שִפים (ר"י הלוי, מי יעבר, זמורה ג, 301). ולא חדל הגבור לדלג על השפאים, ולרדוף אחרי הצבאים (ר"י חריזי, תחכ' כה, 230).