שִׁפְיוּת
*, שְׁפִיּוּת, ש"ז, — הסכם, פשרה1, Einverständnis; accord; agreement: עושין שיפיות ביניהן ומחלקין נכסי המת (ירוש' יבמ' ד ב). — ובסהמ"א גם במשמ' רצון ובטחון: תלמוד איך תתהלל בפתיות, לומדך וכו' וכל חלדו יתהלך בשפיות (ריב התלמוד והפילוסופיא, כנסת ישראל, תרמח).
1 [בהמשך לדרשת חז"ל שם, המובאת בהערה לערך שֶׁפִי, שלפיה (וילך) שפי מורה על חגרות ברגל אחת, שפיפון על חגרות בשתי רגלים, יוצר רש"י את השם המָפשט שפיה (פשוטה או כפולה) להבעת פרושו לענין. ואין מקום לגרסה שפיפה שבעין יעקב (המתֻקנת שם בצדק), שהרי יש בשפיפה לעצמה, כמו בשפיפון לשון כפילות זו, שרש"י מוסיף להבעתה את התאר: כפולה.]