°, ש"נ, — מצב הנוזל המזֻקק, ופעלת השופה והמזקק: וכשמגיע לניצוצות (של פסולת השֵכר) משליך הן ופסולתן לחוץ ותחלת שפייתן מן הפסולת ניכר דלא בורר הוא (רש"י, שבת קלט:). כל דבר הצלול הנזרק בנחת מכלי אל כלי שלא יתערבו בו שמריו קרו ליה שפייה (הוא, ב"מ ס.).שפו שיכרא, כל היכא דאמרי לשון שפייה בנחת הוא והפסולת נשאר בשולי הכלי  ר"נ, לרי"ף שבת קלט:. — וכמו שִׁפּוּי, שִיוּף נקוי ושיפה בשופין וכד': אלו היתה שפיית הצפורן מבחוץ קודם שהקדישו בכלי שרת יהיו מכניסין לפי שאין שם ריח  ועיקר (שו"ת ראב"ן הירחי כא, ורטהיימר, גנזי ירושלים). ולא תימא דמי רגלים עשב הוא וכו' שהרי לא בא ממקום הטנופת ושפיית הצפורן דקא אזיל לאבוד ואפ"ה אסור (שם) — וכמו *ג.שְפִי במשמ' נסֹרת: חתוך הירקות בשבת או נסורת עץ לקבל הנסרת שלו או טחינת שפיית מתכת לקחת טחינתו (פרוש המשי' להרמב"ם, עג.).