*, ש"נ, — שם הפעולה מן שָׁפַט: אספה לי שבעים איש אמר רחמנא משעת אסיפה שבעים, ושפטו העדה והצילו העדה נמי משעת שפיטת העדה, וכו' (סנה' ג:). דן ידין עמו וכו' על שפיטת שמשון לפי שפסוק האחרון לישועתך וגו' לא אמרו יעקב אלא על שמשון (מד"ר במד' יד כא). — ובסהמ"א, גם במשמ' הכח השופט והבוחן: ואין אריסטו עושה יותר מזכרת מן השכל בשני אלא מה שאמר אח"כ שהוא האחרון והפחות היינו מן השפיטה והציור (תגמולי הנפש, טז.). והידיעות אשר הם שפיטת הכח השכלי וסגולתו וכו' (מאמר אבוחאמד אלגזאלי, מלטר, סה). שהנפש כאשר הוכנה לקבלת שפע השכל בפועל וכו' נפסק צרכה מהעיון אל הגוף ושפיטת החושים (שם). שפיטת הטבע הגופי (שם, עמ' ע). ומגלגל שבתאי כח השפיטה והבחינה (מנחת קנאות לר"י מפיסא קופמן, 55). ואמר יאבד יום כו' כי הלא שפיטת המערכה יגזור על איש בא' משני זמנים לפי תנועתו בעת יום הלידה או בעת ליל הלידה (ר"מ אלשיך, איוב ג ג). וזה לא יתכן יהיה משפיטת מזל רק כח אלהי שלא מסר הוא יתברך העולם לגלגלים (שם ט ו). לבל יעלה על לב איש שעל יד עת שפיטת המזל לבא המבול מתו (שם כב טז). איך שפיטת עת תנועת הכוכבים גזרה עליהם וז"א אשר קמטו ולא עת (שם שם).