*, ש"נ, — שם הפעולה מן שָׁפַךְ: התורם את הבור (של יין) ואמר הרי זו תרומה ע"מ שתעלה שלום1, שלום מן השבר ומן השפיכה אבל לא מן הטומאה (טבול יום ד ז). אם שפיכה למה זריקה ואם זריקה למה שפיכה וכו' ר' מנא אמר זריקה כעין שפיכה וכו' (ירוש' פסח' ה ו). ואת כל דם הפר ישפך, לרבות דם יום הכפורים לשפיכה (שם יומא ה ז). דאילו פסח בשפיכה ואילו שלמים בזריקה (פסח' פט.). — ושפיכת דמים2: ולא יתייחד אדם עמהן (עם ע"א) מפני שחשודין על שפיכת3 דמים (ע"ז ב א). חיה רעה באה לעולם וכו' ועל גלוי עריות ועל שפיכת דמים (אב' ה ט). — ולא תטמא הארץ וגו' מגיד ששפיכת דמים מטמא הארץ ומסלקת את השכינה (ספרי במד' קסא). — ובסהמ"א: א"כ מה ת"ל אל יסוד מזבח העולה וכו' שיהא המזבח טעון בעולה ובכל דמים הניתנין עליו שפיכת שירים אל היסוד וכו' (רש"י, זבח' נא.). טעון יסוד, שפיכת שיריים (הוא, שם נב).). התורם בור של יין וכו' צריך שתעלה שלם מן השבר ומן השפיכה (רמב"ם, תרומות ד יח). — °ומי שפיכה, כמֵי שפיכות: אימתי בזמן שקדמו מי שפיכה אבל קדמו מי גשמים וכו' (הוא, טומאת אוכלין ב כו). ועי' שְׁפִיכוּת. — וברפואה, במשמ' מחלת שלשול קשה: השפיכה היא בערב' אלהיצ'א והוא השלשול החזק (פרוש אבן רשד על חרוזי אבן סינא). — ואמר הפיטן: לא פרֹכת ולא צלפים וכו' לא שפיכה ולא תִמוֹרת (רשב"ג, ובכן היה לאין, ביאליק-רבניצקי ב, 217). שפיכת דם חסידיך לעינינו תודיע (הלל בן יעקב, אמוני שלומי ישראל, סליח' מוס' יו"כ, מנהג פולין). לשפיכת הנפש חשוב ככבשין צלחן (מאיר ש"ץ, תענית צבור, סליח' לחמשי). — ואמר המשורר: ואם תעש כזאת תהיה כשופך כלי טרח ומלאהו שפיכה (ר"ש הנגיד, בן משלי, אברמסון, 319).