ש"ז, מ"ר כנ' שִׁקּוּיַי, שִׁקּוּיָי, — כמו משקה, Getränk; boisson, beverage: אלכה אחרי מאהבי נתני לחמי ומימי צמרי ופשתי שמני וְשִׁקּוּיָי (הוש' ב ז). כי אפר כלחם אכלתי וְשִׁקּוּיַי1 בבכי מסכתי (תהל' קב י). — ובמשמ' משקה לרפואה: רפאות תהי לשרך וְשִׁקּוּי לעצמותיך (משלי ג ח). — ובסהמ"א: כאשר ייסר איש את בנו בשבטו ושקויו יכאיבו וירב עצבונו להחדילו מרעתו ומחליו (רסע"ג על חוי הבלכי, דודזון, 66). לקחתי שבעה סמין וערכתי אותן ותקנתי מהן שקוי (ר"י אלנקאוה, מנוה"מ ד, 245). — ואמר הפיטן: לחמה היא אנחתה ודמעתה שקויה (ר' נתנאל מקינון, י"ה מן הקר"ן, שירי היחוד והכבוד, עז). אשר דמעתם שקוים ואנחתם היא לחמם (יצחק בר אביגדור, ירצה צום עמך, סליח' לערב יוה"כ). — ואמר המשורר: ושקוי מחלתך גם מזורך אזי תמצא לך גם לחברך (רה"ג, שירי מוסר השכל, לקו"ק, 73). הן במשפט יסרתני אבל חנם רפאתני חיים נתת שקויי (ר"י נג'ארה, אודך, עולת תמיד). — °וכשם מחלה, שסימנה שקוי מים באברי הגוף, Wassersucht; hydropisie; dropsy: השקוי הוא חולי בעל ליחה סבתו ליחה זרה קרה תצלול ויתכו האברים ויתפחו בה אם האברים החיצונים כלם ואם המקומות הפנויים (קאנון ג יד ד). לא כמו שיקרה אצל השקוי והנפיחה אשר לא יגדלו בה האברים כלם בשוה עד יסתרו העינים ויהיה שוה עובי השוקים ויצא מכלל משמר היחס הטבעי (אמו"ר לראב"ד א ו, 25). כי מיני השקוי שלשה וכו' הבשרי וידוע בבלגמי כלומ' מליחה לבנה והשקוי הנדיי והוא המימיי וכו' והשקוי התפופי והוא הרוחי (פרוש אבן רשד על חרוזי אבן סינא). השקוי הנאדיי מפני מה שיתקבץ בבטן מהליחות ימתחו העורקים ויתפזרו וכו' (פרקי משה ד, יא). ושנים נפלו לחולי השקוי (טוביה כץ, מעשה טוביה ב ד א, פה:). — °ובמשמ' השקאה: ועל ידי שביעת הארץ ושקוי ההרים מצמיח חציר לבהמה (ר"ת, הכרעות, תשו' דונש על מנחם, 57). — °ובמשמ' מח שבעצמות, Mark; moelle; marrow: השקוי הוא גשם רך ודק לבן אדמדם אשר מושבו בתוך חלול העצמות (לינדא, ראשית למודים א"ט, מב:).