°, ש"ז,— שה"פ מן שִׁקַּע: איכא בינייהו גזירת שיקוע1 זבח' כא:. ועי' שֶׁקַע והע' שם. — ובסהמ"א: מעשה מורד, מרודדין וכו' ואין בולטין בעביו ולא חקוקים בשיקוע (רש"י, מ"א ז כט). ושתי שעות שוהה המזל בעלייתו וכן שכנגדו בשיקועו שיהו כולן משמשין בכ"ד שעות של יום (הוא, ר"ה יא:). לאחר ב' שעות (המזל) העולה גמר עלייתו והשוקע גמר שיקועו וכו' (הוא, ב"מ קו:). קל הוא שהקילו חכמים במים, דקורה מתרת בלא שיקוע (בבור) אבל מחיצה התלויה מצינו למימר כרב יהודה דבעי שיקוע2  (תוס' ד"ה אלא, עירוב' פו:). — °ומקום שקוע, במשמ' מקום שאדם משתקע בו, מושב קבע: ומי שכותב (בגט) מקום האיש והאשה וכו' ובאתי לדור במקום פלוני והוא מקום שעומד בשיקוע,  ואם אינו יודע מקום שיקועו וכתב מקום שעמד בו בשיקוע, ואם אין לו מקום שיקוע יכתב אותו שעומד בתוכו באותה שעה (תשו' ר"ת, 27). — °ובמשמ' משקע-מים, גשמים וכדו' היורדים על הארץ, ואמר הפיטן: כי עתיד העלם לחרב פעמים בשקועים, אחד בדור המבול ואחת בששת אלפים ושלש ותשעים (בנימין בר זרח, אהלל בצלצלי שמע, יוצר לשבת לפני שבועות). — ובלשון הקראים, *שקוע המין, במשמ' הכללת כל המין והעלמת ההבדלים: ויש אשר יהיה ה"א הידיעה לשקוע המין, כלו או רובו כמו והעוף ירב  בארץ בין העוף הטמא לטהור (אהרן הקראי, ספר גן עדן, חג השבועות ג, נג.). ואולם ה"א הידיעה במאמר ממחרת השבת יניפנו הכהן וכו' ולא הורה לשקוע המין מפני כי אינו רוצה כלל השבתות (הוא, שם, נג:).