*, ת"ז, — שקול לזולתו, שקול כנגדו, כמוהו, שוה לו במשקל, בערך וכדו'1, gleichwertig; équivalent; equivalent: שכל מי שמתמנה פרנס על הציבור אפילו קל שבקלים שקול הוא כאביר שבאבירים (תוספת' ר"ה ב ג). קשה היא גלות שהיא שקולה כנגד הכל (ספרי דבר' מג). וע"ז שקולה כנגד כל המצות (מכי' בא, מסכת' דפסחא ה). לא אם אמרת בתלמוד תורה שהיא שקולה כנגד הכל וכו' והרי המילה תוכיח שאינה שקולה כנגד הכל וכו' (שם שם יח). להודיעך שהיא (השבת) שקולה כנגד מצותיה של תורה (ירוש' ברכ' א ח). שבתי דינו של גדעון ושל יפתח שקולין כנגד משה ואהרן ושמואל (שם ר"ה ב ט). מהו על חלליהם שהיה שקול (בלעם) כנגד כל חלליהם (שם סנה' י ב). אם היה אביו שקול כרבו אביו קודם (שם הור' ג ז). שקול זה כנגד כל העולם כלו (רבי אבא בר כהנא, ברכ' ו:). מזכירין גבורות גשמים וכו' מתוך ששקולה כתחיית המתים (רב יוסף, שם לג.). ללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלהינו (ר"ה יח:). זה יאיר בן מנשה ששקול כרובה של סנהדרין (סנה' מה.). קשה יום  גבורת גשמים שהיא שקולה כנגד כל מעשה בראשית (ר' הושעיא, מד"ר בראש' יג). שקולים הן ישראל כצבא השמים (שם שמות א). — ושנים שקולים זה לזה, וזה כזה: כבשים קודמין לעזים בכל מקום, יכול מפני שהן מובחרין, תלמוד לומר ואם כבש יביא קרבנו לחטאת, מלמד ששניהן שקולין (כרית' ו ט). ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים מלמד ששקולין זה כזה וכו' וזכרתי את בריתי יעקב וכו' מלמד ששלשתן שקולין זה כזה וכו' (ר' שמעון, תוספת' כרית' ד טו). איש אמו ואביו תיראו מגיד ששניהן שקולין זה כזה (ר' אליעזר, מכי' יתרו מסכת' דבחדש ח). ותהיינה מחלה תרצה חגלה וכו' מלמד שכולם שקולות זו כזו (ספרי במד' קלג). מכדי שקולין הן ויבאו שניהן (ב"ק ג.). ג' דברים שקולין זה כזה, ואלו הן ארץ ואדם ומטר (רשב"י, מד"ר בראש' יג). — ובמשמ' צרוף שקול של בני אדם או של דברים, צרוף שחלקיו ויחידותיו שקולים זה לזה, שוה בחלקיו, זוגי במספרו,  ausgeglichen; balancé; balanced:  ר' יהודה אומר חמשה, שנאמר זקניך שנים ושופטיך שנים ואין בית דין שקול מוסיפין עליהם עוד אחד (סוטה ט א). ומנין לקטנה שהיא של עשרים ושלשה וכו' ואין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי כאן עשרים ושלשה (סנה' א ו, וכעין זה תוספת' שם ג ז). ויהיו בני יעקב שנים עשר מלמד שכולם שקולים כאחד (שבת נה:). עד שיהו כל השערים כולן שקולין (שמואל, סנה' צח.). — ודבר שקול, שאין להכריע בו,  unentschieden; indécis; undecided:  לא עבד איוב את הקב"ה אלא מאהבה שנאמר הן יקטלני לו איחל ועדין הדבר שקול, לו אני מצפה או איני מצפה, תלמוד לומר עד אגוע לא אסיר תומתי ממני מלמד שמאהבה עשה (ר' יהושע בן הורקנוס, סוטה ח ה). אמ' לו ר' אליעזר (לר' יהושע) הדבר עדין שקול מי מכריע (תוספ' פסח' ב ז). — ולגבי אדם שבין רשע לצדיק, לא מכרע לכאן ולכאן: שלש כיתות הן אחת לחיי עולם ואחת לחרפות לדיראון עולם אילו רשעים גמורים, שקולין שבהן יורדין לגיהנם ומצטפצפין ועולין הימנה ומתרפאין (בית שמאי, תוספת' סנה' יג ג). אחאב שקול היה שנא' ויאמר ה' מי יפתה את אחאב ויעל ויפול ברמות גלעד ויאמר זה בכה וזה אומר בכה (רב נחמן, סנה' קב:). — ובסהמ"א: אותות שהיו שקולין2, לישראל ולמצרים (רש"י, ירמ' לב כ). שנשמתו של צדיק שקולה כמו3 שמילא את ירושלים חללים (הוא, סנה' קג:). כי אם היה מעשה האדם כחול הים במספר לא יהיה שקול בטובה אחת מטובות הבורא (ר"י א"ת, חו"ה, הבטחון ד). אלו חדרי גן עדן שהן שקולין לחדרי רקיע (מדה"ג בראש' ב ח, מרגליות, פ). ואומר בכלל מצוע בנגוד הצורות ביסוד והיותם שקולים (לקוטי מקור חיים לרשב"ג ב יט). ויכולים המשותפים להיות שקולים ובלתי שקולים (רמח"ל, ס' ההגיון ד). האדם שקול, לשישב או לא ישב (הוא, שם יז). — ובמשמ' מדוד ומחֻשב: ותנועותיו שקולות ונכונות ושוות ומתדמות (ר"י א"ת, חו"ה, הכניעה ו). — ואמר הפיטן: וחפצת קדושה משקולי הבלים מאחוזי חבלים (דונש, אשר מלכותך, אלוני, נב). — °ושיר שקול, שיר עשוי במשקל של תנועות ויתדות,  metrisch; métrique; metrical:  ולו זממתי קצת תהלת השיר השקול לספר לא די לי לכתוב בהן ספר (תשו' תלמידי דונש, 22). והנה קם ר' שלמה הספרדי בעל השירים השקולים וכו' (ראב"ע, בראש' ג א). והנה נתתי לך כלל שתוכל להבין איזה חרוז הוא שקול או איזה הוא נשבר (הוא, צחות, ז:). כי בעוד היו אבותינו שכנים בעיר הקדש לא נודע להם שיר שקול בלשון קדש (תחכ' יח, קאמינקא, 178). ועיין (אריסטו) בחלקי המאמרות ומצא אותן שני מינים שקול ושאינו שקול וראה לחבר במאמרות השקולות הספר השמיני והוא ספר השיר (רש"ט פלקירא ראשית חכמה, לט). ותקל זכירת דברי החכמה או המוסר בהיותם מחוברים על צד השיר השקול או המליצה החרוזה (דרכי נעם, ה.). האחד שירים שקולים בתנועות וחרוזים הנהוג כיום אצלנו לא מטעם כתבי הקדש אבל לקוח משירי הישמעאלים (שם, יח:). — ואמר המשורר: ושיריך שקולים וחזקים ומשבר וענין רע מנועים (ר"ש הנגיד, דבריך בתוך לבות, בן תהלים ב, הברמן, 53). ואמרותי אמרות הטהורות במאזני שיר ומשקלות שקולות (רשב"ג, תהלת אל, ביאליק-רבניצקי, א, 80).