שִׁקּוּץ, ׁׁׁשִׁקֻּץ, ש"ז, מ"ר שִׁקּוּצִים, שִִׁקֻּצִים, שִֶׁוּצֵי, שִׁקּוּצָיךְ, שִׁקּוּצַיִךְ, שִׁקּּוצָיִך, שִׁקֻּצָיו, שִׁקּוצֶיהָ, שִקּוצֵיהם — דבר מתֹעָב ומאוס Greuel; abomination: והשלכתי עליך שׁקֻּצִים ונבלתיך ושמתיך כרֹאי (נחום ג ו). והסרתי דמיו מפיו וְשִׁקֻּצָיו מבין שניו וכו' (זכר' ט ז). —  ובכנוי לאלילים; ןתראו את שִׁקּוּצֵיהֶם ואת גלליהם עץ ואבן כסף וזהב אשר עמהם ׁ(דבר' כט יו). וילך שלמה אחרי עשתרת אלהי צדנים ואחרי מלכֹם שִׁקֻּץ עמנים וכו' אז יבנה שלמה במה לכמוש שִׁקֻּץ מואב בהר אשר על פני ירושלים ולמֹלך שִׁקֻּץ בני עמון (מ"א יא ה-ז). גם המה בחרו בדרכיהם וּבֻשִׁקּוּצֵיהֶם נפשם חפצה (ישע' סו ג). אם תשוב ישראל וכו' ואם תסיר שִׁקּוּצֶיִךָ מפני ולא תנוד (ירמ ד א). נאפיך ומצהלותיך זמת זנותך על גבעות בשדה ראיתי שִׁקּוּצַיִךְ וגו'(שם, יג כז). לכן חי אני נאם אדני יי' אם לא יען את מקדשי טמאת בכל שִׁקּוּצַיַךְ ובכל תועבותיך וגו' (יחזק' ה יא). ובאו שמה והסירו את כל שִׁקּוּצֶיהָ ואת כל תועבותיה ממנה (שם יא יח).המה באו בעל פעור וינזרו לבֹשת ויהיו שִׁקּוּצִים כאהבם (הושע ט י). ושקוץ עיני אדם: ואֹמר אליהם איש שִׁקּוּצֵי1 עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו וכו' את שִׁקּוּצֵי עיניהם לא השליכו ואת גלולי מצרים לא עזבו וגו' (יחזק' כ ז-ח).— ושקוץ שֹׁמֵם, מְשֹׁמֵם2\ ככנוי לפסל אליל ששמו אויבים במקדש: והגביר ברית לרבים וכו' ישבית זבח ומנחה ועל כנף שִׁקּוּצִים משֹׁמם ועד כלה ונחרצה תתך על שומם (דני' ט כז). וחללו המקדש המעוז והסירו התמיד ונתנו הַשִׁקּוּץ משמם (שם יא לא). ומעת הוסר התמיד ולתת שִׁקּוּץ שמם ימים אלף מאתים ותשעים (שם יב יא).— ובתו"מ: ומפני מה לא נדבר עמו (עם משה) תוך הכרך מפני שהיתה מלאה שיקוצים וגילולים (מכי' בא, מסכת' דפסחא, פתיחתא). ובסהמ"א: ואהבתי רע מטוב וכו' וטומאה מטהרה ושקוץ תחת זכות וכו' (רסע"ג, תפלת השחר לרסע"ג,; הבקשה השניה, סדור רסע"ג, ע). — ואמר הפיטן: האומרים לכילי שוע, הבוחרים בשיקוצי תעב (ינאי, האומרים לכילי, קרוב' לימים נוראים, זולאי, פלט). הטהרו והתקדשו משקוצי גוִיות והתקרבו והתנגשו בנפשות החיות (ר' יהודה הלוי, ימינך נשא עוני, זמורה ט, 535).