ב. שְׁקִיקוּת

°, ש"נ, —  תכונת הנפש השוקקת והעורגת, תשוקה: כי חלק אחד לערוגת הבשם1 ולתערג2 וכה פתרון המקרא כשקיקות הבשם אשר האדם שוקק ואם תאמר לא יתכן לאמר שקיקות הבשם כי אם שקיקות האדם לבשם הלא דברי יתכנו כאשר אמר איש חמודות ועל חמדת נשים וכו' גם מן המקרא נלמדנה כח לא היא גנה, שאמור בענין דודי ירד לגנו3 לשקיקות ותאות הבשם וכו' (ר"ת, הכרעות, תשו' דונש, 18)



1 [שה"ש ה יג.]

2 [תהל' מב ב: כאיל תערג; ופרש ערוגת כלשון עריגה, צעקת תשוקה וגעגועים.]

3 [שה"ש ו ב.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים