שְׁקִיפָה

°, ש"נ, —  הכאה, חבטה1: המשקוף הוא העליון שהדלת שוקף עליו שסוגרין אותו וכו' ולשון שקיפה חבטה כמו קול עלה נדף (ת"א) טרפא דשקיף וכו' (רש"י שמ' יב ז).ולשון שקיפה היא הכאה שנוקש דבר על חבירו (הוא, חול' קכו.). — ובמשמ' בליטה כעין מסגרת ומשקוף לחלון, כמו שָׁקִיף: נראה לי על דבר השקיפה שנראה לכם וכו' להרחיק מן החלון כמלוא רוחב חלון ושקיפתו כיון דשקיפה צריך לאורה, כך דעתי נוטה שאין צריך להרחיק מן השקיפה וכו' (שו"ת מהר"ם מרוטנבורג, בלוך, מט:).



1 [ע"פ שמוש זה של שָׁקַף,  ועי' שם.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים