קל לא נמצא במקרא, ועי' שָׁקוּף.

―  נִפע', נִשְׁקָף, נִשְׁקָפָה, נִשְׁקָפְתִּי, נִשְׁקָף, נִשְׁקְפָה, נִשְׁקָפָה, ― עמד למעלה וכאלו הביט למטה1, emporragen, herabschauen; s'élever, regarder; to tower above, to look down:  ומבמות הגיא אשר בשדה מואב ראש הפסגה וְנִשְׁקָפָה2 על פני הישימן (במד' כא כ). ויקח בלק את בלעם ראש הפעור הַנִּשְׁקָף על פני הישימן (שם כג כח). והראש אחד יפנה דרך הגבול הַנִּשְׁקָף על גי הצבעים המדברה (ש"א יג יח). מי זו הַנִּשְׁקָפָה כמו שחר יפה כלבנה ברה כחמה (שה"ש ו י). ― ועל סכנה צפויה: כי רעה נִשְׁקָפָה מצפון ושבר גדול (ירמ' ו א). ― ועל בן אדם המביט: בעד החלון נִשְׁקָפָה ותיבב אם סיסרא בעד האשנב (שופט' ה כח). ומיכל בת שאול נִשְׁקָפָה בעד החלון ותרא את המלך וכו' (ש"ב ו יו). כי בחלון ביתי בעד אשנבי נִשְׁקָפְתִּי (משלי ז ו). ― ובהשאלה: אמת מארץ תצמח וצדק משמים נִשְׁקָף (תהל' פה יב). ― ובתו"מ: משמים נשקפה הומיה בירכתי ביתה מפחדת כל בעלי כנפים (בר קפרא, ירוש' מו"ק ג א). והעומד על פני הישימון רואה בתוך הים כמלא תנור והוא הבאר הנשקף על פני הישימון (מד"ר במד' יט). ― ובסהמ"א: וכמו שהפקח לא יוכל לראות השמש ויורה עליה זולתו וישיגהו בהבטה אליה אלא בעתות היום ובמקומות נשקפים שהשמש זורחת אליהם וכו' (ר"י א"ת, כוזרי ד ז). ― ואמר הפיטן: רעים ברעה התמוגגו, מגדל ועיר פסגו, נשקפת עליהם ונפלגו (ראב"ע אל מי נמשילך, איגר 228).

―  הִפע', הִשְׁקִיף, יַשְׁקִיף, יַשְׁקֵף, יַשְׁקִפוּ, יַשְׁקִיפוּ, הַשְׁקִיפָה, ― א) הִשְׁקִיף אדם בעד חלון3, הסתכל למטה, החוצה, הביט: וַיַּשְׁקֵף אבימלך מלך פלשתים בעד החלון (בראש' כו ח). וַיַּשְׁקֵף ארונה וירא את המלך ואת עבדיו עברים עליו ויצא ארונה וישתחו למלך אפיו ארצה (ש"ב כד כ). ותשם בפוך עיניה ותיטב את ראשה וַתַּשְׁקֵף בעד החלון (מ"ב ט ל). וַיַַּשְׁקִיפוּ אליו שנים שלשה סריסים (שם שם לב). ― ועל פני מקום, כדי לראותו: ויקמו משם האנשים וַיַַּשְׁקִפוּ על פני סדם ועמרה ועל כל פני ארץ הככר וירא והנה עלה קיטר הארץ (שם יט כח). ― ועל האלהים המשקיף לראות את מעשי הבריות: יי' משמים הִשְׁקִיף על בני אדם לראות היש משכיל דרש את אלהים (תהל' יד ב). כי הִשְׁקִיף ממרום קדשו יי' משמים אל ארץ הביט (שם קב כ). ― וכדי לנקם או להיטיב: וַיַּשְׁקֵף יי' אל מחנה מצרים בעמוד אש וענן ויהם את מחנה מצרים (שמות יד כד). הַשְׁקִיפָה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך וכו' (דבר' כו יה). עיני נגרה ולא תדמה מאין הפגות עד יַשְׁקִיף וירא יי' משמים (איכ' ג מט-נ). ― ואמר בן סירא: המשקיף בעד חלונה (של החכמה) ועל פתחיה יצותת (ב"ס גני' יד כו). ― ובתו"מ: אמר להם (ר"ג) לחכמים כלום יש אדם שיודע לתקן ברכת הצדוקים עמד שמואל הקטן ותקנה, לשנה אחרת שכחה והשקיף4 בה שתים ושלש שעות ולא העלוהו (ברכ' כט.). ― ובמשמ' שם כאלו שקופים על שקופים, זה קטן מזה: כמין קמרוטון5 היית (התבה) והיה משקיף בה ועולה עד שהעמידה על אמה (מד"ר בראשית לא, תאודור, 284)6. ― ובסהמ"א: והדיין יש לו שני בני אדם שמעיינין וחוקרין ומשקיפין על כל רשותו שלא יהא אדם עושה מאלה הדברים וכו' אלא על פיו (רב נתן הבבלי, סדר החכמים לניבואר ב, 85-86). ולא תפרד משמחה מתמדת בעולמך ובאחריתך לעוצם מה שהשקפת עליו (ר"י א"ת, חו"ה, חשבון הנפש ד). וזה דומה למאמר אחד מן הערב בעת שהשקיף7 על המות, לבדֵי שאול ירדו בדָי (הוא, סה"ש לריב"ג, בד). והעליזה בלשון הערב היא רעדה שאוחזת המשקיף7 על המות וכו' בעבור רעתך מקדם תעלוזי, כלומר תשקיפי7 על המות (שם עלז). ― °ובמשמ' עשה מַשְׁקוֹף לחלון: אם בא להשקיף כל הכותל מבחוץ עד חלון חברו יעכב עליו (מרדכי, ב"ב תקכא). ― ואמר המשורר: ואת מי אהי שונא, עניתיו, אשר שש אל כסיל בא, ומתעצב לחכם בהשקיפו (ר"ש הנגיד, ושואל למי אקרב, בן משלי, אברמסון, 134).

― קל, *שָׁקַף, פ"י, שקף אדם בקרקע, עשה אותו כאסקופה הנדרסת8: ואם הגביה עצמו הקב"ה משפילו שנאמר ומבמות הגיא, ולא עוד אלא ששוקפין9 אותו בקרקע שנאמר ונשקפה על פני הישימון (נדר' נה.). ― ובסהמ"א: °במשמ' חבט והכה10: המשקוף, הוא העליון שהדלת שוקף עליו כשסוגרין אותו (רש"י, שמות יב ז). והדלת שוקף בפני האסקופה הפנימית (הוא, שבת ט., ד"ה פתח נעול). שהדלת נוקף ושוקף בו כשסוגרין אותו (הוא, חול' קכו., ד"ה ודקאמרת). אם מכר בכלל הבית מלבנות של פתחים אם לאו, והוא תיקון שעושין סביב המזוזות מלמעלה ומלמטה שהדלת שוקף עליהן (רשב"ם, ב"ב סט., ד"ה בעי ר"א). יש דלתות שכשנפתחות נמצאו הדלתות פנימה שוקפות על שתי המזוזות (ר"מ אלשיך, איוב לא לב). ― °וכמו שִׁקוּף (עי' שם), בבאור הכתוב במ"א ו ד: דמתוך שהוא (החלון) שוקף מבחוץ רואה בריחוק לצדדין יותר וכו' דמתוך שהוא שוקף עומד מן הצד ורואה בריחוק יותר (שו"ת מהר"ם מרוטנבורג, בלוך, מט)11. ― ובינ' פועל, °שֹׁקֵף, או שָׁקַף, ― כנראה במשמ' גבוה בנגונו: החמישי נקרא זקף, ממשיך המלה ועוקף, והוא מכל טעם שקף, מיוחד באצבע זקף (הורית הקורא, דרנבורג, 72).

―  הָפע', הֻשְׁקַף, ― נראָה, היה נִרְאָה: שיהיו האמתיות מושקפות ממנו ואחר יעלמו (ר"ש א"ת, מו"נ, פתיח'). אכן נודע דבר החכמים בהקבצם בעצה, יושקף לאחד מה שלא יושקף לאחר (קלונימוס, אגרת בעלי חיים ב ד). כשיושקפו דבריהם בעייון מוחלט בזולת הרגל ומנהג משולל מהתאווה, ייראה כי מעולם לא כיון המשיח המדומה לעשות עצמו אלוה (פרופיאט דוראן, כלימת הגוים, הצופה מארץ הגר ג, 104). אמנם בבחינת יעוד השכר התוריי א"א שלא יושקף בו אל הטורח ואל הצער אשר יסבול העושה במעשה המצוה (ר"י מוסקאטו, נפוצות יהודה לח).

― פִע', °שִׁקֵּף, שִׁקֵּף דבר אחד דבר זולתו, נתן יכלת להשקיף בו כבבבואה שלו, הראה אותו בתמונת ראי, widerspiegeln; réfléchir; to reflect, mirror,  נוהג בספרות ובדבור.