ב. שָׁקַף
* 1, קל לא נמצא בתו"מ.
— פִע', שִׁקֵּף, רק בצרוף שקף בעלים, נדף בהם, הסיר אותם בנשיבה2, ausblasen; souffler; to blow (out): אייתי רב הושעיא מתני' וכו' ותני עלי לוף ועלי בצלים וכו' פתר לה בששיקף בעלין (ירוש' שביע' ה ג). אין מחייבין אותו לשרש הקורנס3 בשביעית אבל משקף4 בעלין (שם שם ט א).
1 [עי' בהערה שאחר זו.]
2 [כנראה זה פרושו של פעל זה, השאול בעבר' מארמ', ולא כפרושים אחרים שהֻצעו, אשר על פיהם משמש גם שקף בקל בסהמ"א במשמ' חבט וכד', ועי' למשל, בפרוש רש"י לדברי הגמרא ע"ז כח:: (לייתי אודרא דנדא) דלא משקף, וז"ל: אינו חבוט בשמן לנפצו, משקף לשון עלה נדף, טרפא דשקיף, נחבט; וכן מביא הערוך מת"א: ושקיפן קדום, בתרגום של שדופת קדים.]
2 [צ"ל הקנרס, וכך בתוספת' שם ב יב.]
3 [בתוספת', שם: גוזזה בעלין.]