שְׁתַּדְּלָן

° 1, ש"ז,— עסקן צבורי, המשתדל אצל שלטונות ובעלי יכלת לטובת אחרים: אשר פה נטמן בן רחמן וכו' שתדלן למדן ותרן וכו' (מצבה משנת שענ, Wachstein Inschriften I 44). איך שיש לד"א יצ"א ביד מדינות ליטא סך עצום ורב וכו' והוצאות העניים המרובים שמה והוצאת שכר שתדלן דד"א בוורשי וכי' (פנקס ועד ארבע ארצות, שנת תמא, היילפרין, 171). ובוורשי עכשיו מחויבים מנהיגי  ד"א יצ"א להודיע למנהיגי ליטא שישלחו עמהם מנהיגיהם או שתדלנים להתעסק ולדעת מכל הוצאות וכו' (שם, 172). והנה הבחור הנ"ל הוא היה בבית הקצין המופלג ומושלם ושתדלן פרנס ומנהיג וכו' (חיד"א, מעגל טוב השלם, 22). וילכו שתדלני באמבורג עם המשולחים וכו' (פנקס ק"ק במבורג, 14). והתלוננו בני המדינה על השתדלן ובקשו לקפח שכרו  (שו"ת חות יאיר, רו). ומי ששולח שתדלן דעתו שיעשה כפי שכלו שם



1 [במק' משתדלן או השתדלן, כדגמת שְׁתַּחְוָיָה (עי' שם) במק' השתחויה, בנקוד המלה כדגמת שְׁתַּיִם, בתו דגושה, כבפעל השתדל. ועי' ב. שָׁדַל.]

חיפוש במילון: