* 1, ש"נ , — שם או כנוי לסלע המזבח שבמקדש ירושלים, Altar(stein); משניטלה הארון (מבית קדש הקדשים) אבן היתה שם מימות נביאים ראשונים ושתייה היתה נקראת גבוהה מן הארץ שלש אצבעות ועליה היה (הכהן הגדול) נותן יומא ה ב, וכעין זה תוספת' שם ג ו. א"ר יוחנן למה נקרא שמה אבן שתייה שממנה הושתת2 העולם תני ר' חייה ולמה נקרא אבן שתייה שממנה הושתה העולם (ירוש' שם ה ג). — ואמרו פיטנים ומשוררים: אבן שתיה, בית הבחירה, גרן ארנן וכו' (הושענא, אבן שתיה). רביבים לשלמה, שתיה לרוממה, תלויה על בלימה (הושענא, אדם ובהמה) שִכן באדם שכינתו נכללה מציון יפעתו שתת אבן שתיתו הנה מטתו (ר' שמעון בן אבון, אהוביך אהבך, יוצר לשבת חוהמ"פ). בשורי בעין לבי דבירו מעי מפל ואבן שתיה בין אבנים מבֻלעת (ר"ש הנגיד, לבבי בקרבי, בן תהלים א. הברמן, 84). מכתה טריה לא מצאה רטיה על חמדת נשיה אבן השתיה (ראב"ע, איך קול, איגר, 155). יוף מכלל דבירך יַשב יסד שתיות כס ושם השלם מהשתמש בשתי אותיות (ר' מאיר בן יצחק ש"ץ, אמונתך אמתי, זולת לשבת ר"ח).
2 [כך הנקוד במשנ' מנק' ליוורנו, וכן מסרת הדבור כאלו היתה זו א. שְׁתִיָּה. אך למעשה יתכן, שאין כאן בעקר אלא ש"ת (פרטי או כללי) שאבן זו נקרא בו.
לשון המשנה ושתייה היתה נקראת, וכן הדרשות המובאות, מורות על כך, שלא הובנה המלה בלשונם, כנראה משום שלא היתה עברית. ומסתבר למעשה, שאין השתיה או וֶשתיה אלא המלה היונ' uestia ,ἑστία מוקד, מזבח, ששמשה כנוי לכמה מזבחות קדושים ביון (עי' בדגמאות המובאות במלונם של Liddle-Scott), ושאך אחר כך נדרשה בעבר', כדרשות אחרות לרֹב למלים יוניות בתו"מ, ולפי זה ושתיה או השתיה היא עקר צורת המלה, וצ"ע.]
2 [נ"א גם כאן: הושתה, ועי' ב. שָׁתָּה, ב. שָׁתַת.]