ש"ז, — כמו שתיה, במשמ' שתית יין1: אי לך ארץ שמלכך נער ושריך בבקר יאכלו, אשריך ארץ שמלכך בן חורים ושריך בעת יאכלו בגבורה ולא בַשְּׁתִי (קהלת י יו-יז). — ואמרו פיטנים ומשוררים: אם יהיה ערב אנוש תֹם יתנה השכל שתי, ירוץ בכל כל כח קנות חמה וימאס לו שתי (רמב"ע, הענק מד, ברודי, ת). רבבות המוני וכתי רצוא ושוב בטעמך, בגבורה ולא בשתי באים להקדיש שמך (ר' מנחם בר' מכיר, מלאכי צבאות, אופן לשבת הפסקה א).
1 [כך כנראה כוונת הנקוד, וכן מסרת הפרשנים, אבל אין כל הצרוף שבנגוד בגבורה ולא בשתי(ת יין) עולה יפה, וכנראה משום כך תרגמו השבעים בשתי כלשון בשֶׁת: ϰαί οὐϰ αἰσχυνϑήσονται, ולא יבושו, ואלו ולג' כבטוי כללי et non ad luxuriam, ולא למותרות. אבל יותר נראה מה שנאמר במד"ר קהלת לכתוב: בגבורתו ולא בתשישו, מה שמורה על פרוש בשׂכול, כגון בתֹשׁ במשמ' בתשישות כח, שהוא נגוד מכֻון אל בגבורה, וצ"ע.]