שְַתְיָן

°, ת"ז, — מי שמרבה לשתות יין ושכר: המזיק יין של חבירו בפורים ר' שתיין משלם תשלומי כפל (מס' פורים,  .Parody in Jewish Literat, דוידזון, 180). ועוד נתנו לו תשובה אחרת, שיהיה שנה אחת ג' פעמים בכל יום בחביות מלא יין חי, גופו ערום וכו' ושינה שמו וקראו לו ר' שתיין (שם, 186)

חיפוש במילון: