1, ש"נ, — נגע בולט בעור הגוף: אדם כי יהיה בעור בשרו שְׂאֵת או ספחת או בהרת והיה בעור בשרו לנגע צרעת וכו' (ויקר' יג ב). וראה הכהן והנה שְׂאֵת לבנה בעור והיא הפכה שער לבן ומחית בשר חי בַּשְׂאֵת (שם שם י). — ושאת המכוה: ואם תחתיה תעמד הבהרת לא פשתה בעור והוא כהה שְׂאֵת המכוה הוא וטהרו הכהן כי צרבת המכוה הוא (שם שם כח). — ושאת הנגע: וראה אתו הכהן והנה שְׂאֵת הנגע לבנה אדמדמת בקרחתו או בגבחתו כמראה צרעת עור בשר (שם שם מג). — ובסהמ"א, ואמרו פיטנים ומשוררים: והיו תוך לבבינו נגעים כנגעי איש אשר עמקה שׂאתו (ר"ש הנגיד, הנרפא הזמן, בן תהלים ב, הברמן, 26). נגע פרידה בלבי פשה ועמקה שאתו בלה בשרי עדי כי נלאה לבבי שאתו (רמב"ע, נגע פרידה, הענק ז, ברודי, שעא). בן אדם מה מאד עצמה שאתו, ישתרר על אריה בחניתו (ראב"ע, אל בוראי, כהנא א 113). טפלתי כנאד נפוח, פֻלצתי בשאת וספוח (ר' שמעון בר אבון, אהוביך אהבוך, יוצר לשבת חוהמ"פ).