1, זו"נ, סמ' שֵׁה, כנ' שֵׂיוֹ, שְׁיֵהוֹ, — אחד או אחת מעדר הצאן, מן הכבשים או מן העזים, Schaf, Ziege; mouton, chevre;sheep, goat: אעבר היום בכל צאנך הסר משם כל שֶׁה נקֹד ןטלוא וכל שֶׁה חום בכשבים וטלוא ונקד בעזים והיה שכרי (בראש' ל לב). כי יגנב איש שור או שֶׁה וטבחו או מכרו חמישה בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת הַשֶּׁה (שמות כא לז). ככה יעשה לשור האחד או לאיל האחד או לַשְֶׁה בכבשים או בעזים (דבר' יה יא). לא תראה את שור אחיך או את שֵׁיוֹ נדחים והתעלמת מהם השב תשיבם לאחיך (דבר' כב א). ויאמר שאול וכו' הגישו אלי איש שורו ואיש שְׁיֵהוּ ושחטתם בזה ואכלתם וכו' (ש"א יד לד). כַּשֶּׁה לטבח יובל וכרחל לפני גזזיה נאלמה (ישע' נג ז). — ושה לעולה או לקרבן אחר: הנה האש והעצים ואיה הַשֶּׂה לעולה וכו' (בראש' כב ז-ח). ואם לא תגיע ידו די שֶׂה והביא את אשמו אשר חטא שתי תֹרים וכו' (ויקרא ה ז, וכעין זה שם יב ח). ושור או שֶׂה אֹתו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד (שם כב כח). לא הבאת לי שֵׂה עֹלֹתיך וזבחיך לא כבדתני (ישע' מג כג). שוחט השור מכה איש זובח הַשֶּׂה עורף כלב וכו'  (שם סו ג). — ולקרבן הפסח: ויקחו להם איש שֶׂה לבית אבֹת שֶׂה לבית וכו' תכֹסו על הַשֶּׂה (שמות יב ג-ד).  — ועם תאר, שה תמים זכר לקרבן: שֶׂה תמים זכר בן שנה יהיה לכם (שם שם ה). — ובכור של שה: כל פטר רחם לי וכל מקנך תזכר פטר שור וָשֶׂה (שם לד יט). אך בכור אשר יבֻכּר ליי' וכו' אם שור אם שֶׂה ליי' הוא (ויקרא כז כו). — ובצרופים לשם ולתֹאר, שֵׂה כשבים ושֶׂה עזים: זאת הבהמה אשר תאכלו שור שֶׂה כשבים וְשֵׂה עזים (דבר' יד ד). — ושה אובד: תעיתי כְּשֶׂה אֹבד וכו' (תהל' קיט קעו). — ושה פזורה, במשמ' קבוצית: שֶׂה פזורה ישראל אריות הדיחו (ירמ' נ יז). — ומרמס שה: וכל ההרים אשר במעדר יעדרון וכו' והיה למשלח שור ולמרמס שֶׂה (ישע' ז כה). ושה בריה ושה רזה: ושפטתי בין שֶׂה בריה ובין שֶׂה רזה (יחזק' לד כ). ועי'ב. שֶׂה. — ובתו"מ: ומדת תשלומי ארבעה וחמשה אינה נוהגת אלא בשור ושה בלבד (ב"ק ז א). אין פודים לא בעגל וכו' ר' אלעזר מתיר בכלאים מפני שהוא שה וכו' נתנו לכהן אין הכהן רשאי לקיימו עד שיפריש שה תחתיו (בכור' א ה). איש שה לבית אבות, בכלל שה גדי וטלה שנאמר שה כשבים ושה עזים (מכי' בא מסכת' דפסחא ג).מה שה זו כשהיא לוקה באחת מאבריה כל איבריה מרגישין כך ישראל אם נהרג אחד מהן כלן מרגישין ומצטערים (שם יתרו מסכת' דבחדש ב). הודו לה' וכו' שגובה חובתו של אדם בטובתו עשיר בשורו ואת עני בשיו יתום בביצתו אלמנה בתרנגולתה (ר' חסדא, פסח' קיח.). — ומ"ר, * שֵׂיִין: ישראל שהיו לו עשרה ספק פטרי חמורים מפריש עליהן עשרה שיין ומעשרן והן שלו (בכור' יא.). — ובסהמ"א, גם מ"ר °שֵׂיוֹת, על יד *שֵׂיִים: אוי לזמן אשר גדיים ושיות הורגים לבאים ואריות (ר"י זבארה, ס' שעשועים ח, דודזון, 98). — ואמרו פיטנים ומשוררים: רציתי שיים שמונה ותשעים קלוע בם תוכחות שמונה ותשעים (ר"א קליר, תשורת שי, קרוב' ב סוכות). קנינך צבאות וחיות וכו' וגורי אריות, שורים ושיות (ר' יצחק אבן גיאת, קנינך, שער השיר 20). והשבע לשֵׂיָך האכולה בפי לישים בחלבי הכפירים (ר"ש הנגיד, בלבי חס, בן תהלים א, הברמן, 88). חברי האכיל שֵׂיי לפיהו, אשר מפי ארי הציל ביער' וכו' לא ארי טרף שיי כי אם חברי (הוא, בן משלי, אברמסון, 155). רחם ברגז תזכר לשיות המפוזרות רובים חצים נתנום כמטרות (ראב"ע, אסכון עמך, איגר 240). דרֹש דרש השה השוטה הושמתי כפר כל איש חוטא (הוא, אל בוראי, כהנא א, 114).