ב. שֶׂה
1, ש"נ, — כמו סְאָה, מִדת נפח, במשמעות כוללת: האיפה והבת תכן אחד יהיה לָשֵׂאת מעשר החמר הבת ועשירת החמר האיפה אל החמר יהיה מתכנתו (יחזק' מה יא). וְשֶׂה אחת מן הצאן מן המאתים ממשקה ישראל למנחה ולעולה ולשלמים לכפר עליהם נאם אדני יי' (שם שם יה).
1 [כמבֹאר לעיל, בהערה לערך שְׂאָה, על פי "הלשון והספר" ב, 425 גם ב פס' יא הכונה: האיפה והבת תכן אחד יהיה לַשְּׂאֹת (ז"א למדות אלו, כי) מעשר החמר הבת, ועשירית החמר האיפה. ובפס' יח יש לראות "מן הצאן" כתוספת מלים משום שלא הבינו כיצד יהיה שֶׂה ממשקה ישראל, אך הכונה היא: ושה (ז"א וסְאָה, מדה) אחת מן המאתים ממשקה ישראל למנחה ולעולה וכו'. כי עקר כתיב המלה סְאָה הוא בשין, בבבלית שֶאַתֻ, ואך כפי מבטא ארץ אשור הוא בא אף בעבר' בסמך.]