שׂוּשׂ

שִׂישׂ, פ"ע, שַׂשְׂתִּי, שָׂשׂוּ, שָׂשׂ, שׂוֹשׂ, לָשׂוּשׂ, שִׂישִׂי, שִׂישׂוּ, אָשִׂישׂ, יָשִׂישׂ, תָּשִׂישׂ, יָשִׂישׂוּ, יְשֻׂשׂוּם1, — רקד בשמחה2, שמח, tanzez, sich freuen; danser, se réjouir; to dance, rejoice: יְשֻׂשׂוּם3 מדבר וציה ותגל ערבה וצפרח כחבצלת (ישע' לה א). וראיתם וְשָׂשׂ לבכם ועצמותיכם כדשא תפרחנה (שם סו יד). וצדיקים ישמחו יעלצו לפני אלהים וְיָשִׂישׂוּ בשמחה (תהל' סח ד). השמחים אלי גיל יָשִׂישׂוּ כי ימצאו קבר (איוב ג כב). יחפרו בעמק וְיָשִׂישׂ בכח יצא לקראת נשק (שם לט כא). שִׂישִׂי ושמחי בת אדום יושבת בארץ עוץ וכו' (איכה ד כא). — ושש על: והיה כאשר שָׂשׂ יי' עליכם להיטיב אתכם וכו' כן יָשִׂישׂ יי' עליכם להאביד אתכם וכו' (דבר' כח סג). כי ישוב יי' לָשׂוּשׂ עליך לטוב כאשר שָׂשׂ על אבותיך (שם ל ט). ומשוש חתן על כלה יָשִׂישׂ עליך אלהיך (ישע' סב ה). וְשַׂשְׂתִּי עליהם להטיב אותם (ירמ' לב מא). בדרך עדותיך שַׂשְׂתִּי כעל כל הון (תהל' קיט יד). — וְשָׂשׂ באלהים: שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ ביי' תגל נפשי באלהי (ישע' סא י). ונפשי תגיל ביי' תָּשִׂישׂ בישועתו (תהל' לה ט). יָשִׂישׂוּ וישמחו כך כל מבקשיך (שם מ יז; שם ע ה). — ואמר ב"ס: בצַוֹתו אֹתם ישישו ובחקם לא ימרו פיו (ב"ס לט לא). — ובתו"מ: הוא (אלהים) אינו שש4 אבל אחרים משיש, דיקא נמי דכתיב ישיש (דבר' כח סג) ולא כתיב ישיש (ר' יוסי בר חנינא, סנה' לט:). הוי שש בחלקך והתגאה במיעוטך (ד"א זוטא ג). — ואמרו פיטנים ומשוררים: שישי נוף כי קנא זעם לשלם שאונם בעין בצעם (ר"א קליר, איכה אלי, קינ' לת"ב). שישו ושמחו בשמחת תורה (פזמון לשמחת תורה, אהלל אלהי). היה שש בבין ששים ובֹכה בין בוכים ודכא בנדכאים ורם במרומים (ר"ש הנגיד, בן משלי, אברמסון, 115). ועלוז עלי זמיר לקול אמיר, גם שיש להוד הציץ והסנסן (ר"י חריזי, תחכ' ה, 57)5.

— הִפע', *הַשִׂישׂ, — עשה שישִׂישׂ, שִׂמַּח: הוא אינו שש אבל אחרים משיש (ר' יוסי בר חנינא, סנה' לט:). אלא מה הקב"ה עושה להם וכו' בתחילה משיש את ההרים שנא' יששום מדבר וציה   במקור נדפס 'וצוה' וכו' (תנחו' בובר, דבר' ב). — ואמרו פיטנים ומשוררים: לסוסתי, השישי עושי נאוו לתחייה טללי רסיסי (ינאי, שיר אשירה, קרוב' לפסח, זולאי, רסח). שמונה לחדש ישועת שושנה בחופתה ישישנה (הוא, ונת... ת... שיר שבחך, קרוב' לחנכה, זולאי, שמו). טבור הארץ הרסיסה טרפה להמתיק גריה להשישה (אשק על פי, סדור רסע"ג, שצו). וזועף הוא נסיס, בנותן כוס עסיס, אשר יוסף השיש, והוא עם האסורים (דונש, לדורש החכמות, אלוני, עה). 



1 את הצורה נָשִׂישׂ בדברי הנביא (יחזק' כא יה), או נָשִׂישׂ שבט בני מאסת כל עץ, אין לראות כפעל אלא כש"ע (מן נשש), כנראה בנקבה, המורה על זמורה חלשה, מְאֻסַת כל עץ, וכעין זה תרגם העורך בתרגומו הלועזי, וצ"ע.
בישע' סד ד: פגעת את שָׂשׂ ועשה צדק בדרכיך יזכרוך וכו', אין תמורה למלת שש בשבעים, וכנראה טעות מעתיק לפנינו, ואין מקום לצורה מן שׂוּשׂ, שִׂישׂ.

2 [בקצת מקומות בא הפעל בקשר לפעלים כגון רוץ, רקד, ועל כן אפשר להניח שאינו בעקר לשון שמחת הלב אלא לשון רקוד וקפיצה בשמחה. ביתר השפות השמיות לא נמצאן מקבילות משכנעות.]

3 [במגלת ישעיה א ממדבר יהודה לא היה כל הפסוק, ואך נוסף ע"י יד מאֻחרת לפי נוסח המסרת ודרכי כתיב מסרתי. לדעת רבים נוספה מ של יששום ע"פ מ של מדבר.]

4 [במפלתם של רשעים.]

5 [עי' בדגמות המרֻבות המובאות אצל דודזון, אוצר ג, 439, שם 459, ועוד.]

חיפוש במילון: