שָׂחוּ
ש"ז, — שם פעֻלה מן שָׂחָה, (מי) שטפון, מים עזים1, Flut; inondation; flood: וימד אלף נחל אשר לא אוכל לעבר כי גאו המים מי שָׂחוּ נחל אשר לא יעבר יחזק' מז ה. — ואמר המשורר במליצת הכתוב: כי מי זֹקן מי אפסים ובבואו מצאו מי שחו (רמב"ע, הענק ה, ברודי, שנח).
1 [הואיל והמלה באה בסוף פסוק, אין להכיר אם התכונה המסרת למשקל סגולי, מלעיל, כדעת מדקדקים אחדים, ועל כל פנים תמוה הדבר, למה לא נקדו מי שָׂחוֹ בצורת מקור רגילה ושכיחה. ואשר למשמ' המלה, אין הכונה, כמבֹאר גם בהערת העורך לערך שֵׂחַ, למים שהרוצה בכך יוכל לשחות בהם, אלא לשטף מים כבירים, מים שאין לעברם אפילו בשחיה.]