שְׂחִיטָה
°, ש"נ, — מעשה השׂוחט מיץ מפֵּרות וכד' ומה שנשׂחט בו: ויין זה שחיטה מן שתילי, ולמה לאשיש תאמר: שתי לי (רשב"ג, בבגד אם יהי, ביאליק-רבניצקי א, 169). ועי' סחיטה1.
1 [צורה זו נוהגת בספרות ובדבור גם בהשאלה, במשמ' סחיטת כספים וכד', השגת כספים מאחרים ע"י איום, Erpressung; chantage; blackmail.]