1, ש"ז, שִׂיחִים, שִׂיחִם, — צמח עציוני נמוך שאינו מגיע לגבה אילן, Strauch; arbrisseu; shrub, וביחוד שיח הרֹתם2: ויכלו המים מן החמת ותשלך את הילד תחת אחד הַשִּׂיחִם (בראש' כא יה). — ושִׂיחַ השדה: וכל שִׂיחַ השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח (בראש' ב ה). — ועלי שיח: הקטפים מלוח עלי שִׂיחַ ושרש רתמים לחמם (איוב ל ד)3. — ובסהמ"א: רק כפים וסלעים צחיחים אין עץ ואין שיחים (גוטלובר, ממצרים ו). — וברפואה, °שיח ארמני: גם געדה ושיח ארמני וכו' יעורב ויעשה (רפואה לנשימה) (קאנון ג י א לה). או ידוק שיח ארמני והתאנים היבשים (ר"מ אלדבי, שבילי אמונה, נתיב ד, הטחול). — ואמרו פיטנים ומשוררים: ראה יראו יערי שיחים אם אש אחזה בלחים או ינועו יבשים כסוחים (ר"א קליר, אומץ אדירי, מוסף א ר"ה). הקוית קרים, הרשית שיחים, הם הם לקרות הדרת סֻכּה (אומץ קלות דרכיך, יוצר ב סכות, מחז' איטל' ב, קעד.). וזרע אשר נזרע וכל עץ אשר נטע וכל דשני הארץ ושיחיו ועשבותיו (ראב"ע, בשם אל, כהנא א, 196). ויער צומח עצי שיחים, מהם תפוחים, בשמן המור משוחים (ר"י חריזי, תחכ' מט, קאמינקא, 381).