ב. שִׂיחַ
מ"ר שִׂיחִים, — כמו סְיָח, בן החמור1: בין שִׂיחִים ינהקו תחת חרול יספחו (איוב ל ז).
1 [כמבֹאר בפרושו של העורך לס' איוב, הכונה: בין בני חמורים אשר ינהקו, תחת חרול אשר יגדל כספיח; כי אין נהק אלא קול נהיקת החמור, ולא צעקת בני אדם. אמנם אך מקרה הוא, כי בעל הפרוש מעין גנים לאיוב, המבאר כאן כלשון שיח השדה, משתמש בפרושו לאיוב כד ה בכתיב שייחים במק' סְיָחִים: הן פראים, שייחים של חמור והמשילם בהם לפי שהם למודי מדבר כמותם.]