1, שָׂח, פ"ע, לָשִׂיחַ, שִׂיחַ, שִׂיחוּ, אָשִׂיחַ, אָשִׂיחָה, יָשִׂיחַ, תְּשִׂיחֶךָ, יָשִׂיחוּ, — דִּבֵּר, ספר, sprechen, erzählen; parler, raconter; to speak, tell: והגיתי בכל פעלך ובעלילותיך אָשִׂיחָה (תהל' עז יג). שירו לו זמרו לו שִׂיחוּ בכל נפלאתיו (שם קה ב, דהי"א יו ט). בפקודיך אָשִׂיחָה (תהל' קיט יה, וכעין זה שם שם עח). יָשִׂיחַ בחקיך (שם שם כג, וכעין זה שם שם מח). קדמו עיני אשמֻרות לָשִׂיחַ באמרתך (שם שם קמח). הדר כבוד הודך ודברי נפלאתיך אָשִׂיחָה (שם קמה ה). או שִׂיחַ לארץ ותרך (איוב יב ח). — ושח בזולתו, דבר, ספר עליו: יָשִׂיחוּ בי ישבי שער ונגינות שותי שכר (תהל' סט יג). —  ושח עם לבבו, עם נפשו: אזכרה נגינתי בלילה עם לבבי אָשִׂיחָה (שם עז ז). — ובמשמ' שפך לבו בבכי: ערב ובקר וצהרים אָשִׂיחָה ואהמה וישמע קולי (שם נה יח). אזכרה אלהים ואהמיה אָשִׂיחָה ןתתעטף רוחי (שם עז ד). אדברה בצר רוחי אָשִׂיחָה במר נפשי (איוב ז יא)2. — ובתו"מ3: ג' דברים שח לי ר' זעירא משום אנשי ירושלים (ר' יאשיה, ספרי דבר' ריח). השח שיחת חולין עובר בעשה (רבא, יומא יט:). שח בין תפילה לתפילה עבירה היא בידו וחוזר עליה (מ)מערכי המלחמה (סוטה מד:)4. שח לי זקן אחד מאנשי ירושלים ג' מיני שחין הם וכו (ר' יוסי, מד"ר ויקרא טז). אמר לה אל תשיחי עם חברותיך (מד"ר איכה, שמעו כי נאנחה אני). — ואמרו פיטנים ומשוררים: וצור למלאכיו שח מני שעו (ר"א קליר, איכה תפארתי, קינ' לת"ב). וחכמי גוים ישיחון תעתועים (ראב"ע, אל אל וטובו, איגר 114). באשון ליל שחתי (הוא, איחרה עת מועד, שם 120). משיב לי ים, בבלי לב שחת (הוא, אפרוש כף, כהנא א, 18).

— ובינ' °שׂוֹחֵחַ, ואמר הפיטן: תתַכּן ישראל ויהודה שוחחי פעלה (ר' יוסף אבן אביתור, תתכן ישראל, שער השיר, 14). ושיר פוצחים לך שוחחים (ראב"ע, אראלים וחשמלים, איגר 217).

— פִע', שׂוֹחַח, אֲשׂוֹחֵחַ, יְשׂוֹחֵחַ, — כמו קל: מעֹצר וממשפט לֻקח ואת דורו מי יְשׂוֹחֵחַ5 כי נגזר מארץ חיים וכו' (ישע' נג ח). הגיתי בכל פעלך במעשה ידיך אֲשׂוֹחֵחַ (תהל' קמג ה). — ובמגל' מדבר יהודה: ואזמרה בחסדיכה ובגבורתכה אשוחחה כול היום (מגלת ההודיות, ליכט, 161-162, וע' שם, שם, 112). תשוחה נפשי בנפלאותיכה (שם, שם, 143).

— הִפע', *הֵשִׂיחַ, — כמו קל6, ועי' סִיחַ: הפרש בין שאדם רואה בין שאחרים משיחין לו, כשאחרים משיחין לו פעמים לבו חלוק (מכי' יתרו מסכ' דבחדש ט). תפילה לעני כי יעטף, כאדם המשיח7 באוזן חבירו והוא שומע (ירוש' ברכ' ט א). ששה דברים נאמרו באספרגוס וכו' ואין משיחין אחריו (ברכ' כא.). וכל שיח השדה, כל האילנות כאילו משיחין אלו עם אלו (מד"ר בראש' יג). ויגד לאברם העברי וכו' ורבנן אמרו שהוא מעבר הנהר ושהוא משיח בלשון עברי (שם שם מב). מעולם לא נזקק הקב"ה להשיח8 עם אשה אלא עם אותה הצדקת וכו' כמה כרכורים כרכר בשביל להשיח9 עמה (שם שם מה). תחת אחד השיחים, ששם השיחו עמה מלאכי השרת (שם שם נג). מהו מגיד לאדם מה שיחו וכו' אפילו שיחה קלה שאדם משיח עם אשתו הן נכתבין על פנקסו של אדם (שם ויקרא כו). — *והשיח בזולתו ועל זולתו, דבר בו רעות: שלא ימצאו ישראל ידיהם להשיח עלינו לומר וכו' (שם שמות א). — ובתפלה, במשמ' עשה שישיח זולתו: המעורר ישנים והמקיץ נרדמים והמשיח אלמים (נשמת) . — ובסהמ"א: ומותר להשיח בין אלו לאלו (שבלי הלקט, ר"ה סי' שג). — ואמרו פיטנים ומשוררים: שֵׁמע סרה הישיחו, שינינם ממך היסיעו (ינאי, ארץ אשר נאנשה, קרוב' בראש', זולאי יא). מפענח נעלמים משיח אלמים לעדי עד ימלך (מלך עליון, מוסף ר"ה). וזדים יזכרו מומי אנשים וטובת הישרים לא משיחים (ר"ש הנגיד, בן משלי, אברמסון, 186). זכור דאגותיה לפניך משיחה ומכנסת (ר' מאיר בן יצחק ש"ץ, תענית צבור, סליח' לחמישי).

— הִתפוֹל', *הִשְׂתּוֹחַח10, שָׂח זה עם זה, וכתוב במגל' מדבר יהודה: ואשיבה למבלעי דבר ולמשתוחחי בי תוכחת (מגלת ההודיות, ליכט, 144). ושתי הרוחות הומות ומשתוחחות אחת ככפיר בחרון אפו ואחת כחזיר בתאותו ושאפו (ראב"ע, אגרת חי בן מקיץ, כהנא ב, 48). — °והשתוחח עם זולתו, השתוחחו, במשמ' שָׂח עמו, דברו זה עם זה, נוהג  בספרות ובדבור.