ד. שִׂיחַ

ש"ז, כנ' שִׂיחִי, שִׂחִי, שִׂיחוֹ,— כמו שִׂיחָה, דבור: ואתם ידעתם את האיש ואת שִׂיחוֹ (מ"ב ט יא). אזמרה לאלהי בעודי, יערב עליו שִׂיחִי, אנכי אשמח ביי' (תהל' קד לג-לד). — ובמשמ' דבור בכאב ובבכי, ואף כלשון כאב וצער: אל תתן את אמתך לפני בת בליעל כי מרב שִׂיחִי וכעסי דברתי עד הנה (ש"א א יו). הקשיבה לי וענני אריד בְשִׂיחִי מפחד אויב תצר חיי (שם סד ב). אשפך לפניו שִׂיחִי צרתי לפניו אגיד (שם קמב ג). למי אוי למי אבוי למי מדונים למי שִׂיחַ למי פצעים חנם וכו' (משלי כג כט). כי אמרתי תנחמני ערשי ישא בְשִׂיחִי משכבי (איוב ז יג). אם אמרי אשכחה שִׂיחִי אעזבה פני ואבליגה (שם ט כז). אעזבה עלי שִׂיחִי אדברה במר נפשי (שם י א). גם היום מרי שִׂיחִי ידי כבדה על אנחתי (שם כג ב). — ואמר ב"ס: אל תבטח לחפש עמו ואל תאמן לרב שׂיחו, כי מהרבות שׂיחו נסיון ושחק לך וחקרך (ב"ס יג יא). — *וחכמי שיח: חכמי שיח בספרתם ומושלים במשמרותם (שם מד ד). — ואמרו פיטנים ומשוררים: שכרך במלכים אשר נצחת הרבה מאד בשיח אשר עניתה (ינאי, שכרך באש, קרוב' בראש', זולאי, כח). וראשו בהנחה, לסופו באנחה, ושיח וצוחה ושאון  ושברים (דונש, דעה לבי, אלוני, סח). חכמים נועדים בכל יום מגידים כבוד ארץ כשדים בשיח ספורם (ר"ש הנגיד, באשמורת ערב, בן תהלים הברמן ב, 59). איך נפתח פה לפניך דר מתוחים, באלו פנים נשפוך שיחים (ר' בנינין בן זרח, איך נפתח פה, סליח' יום א). עדי אמצא הדום רגלי אלהי ושמה אשפכה נפשי ושיחָי (ר' יהודה הלוי, הציקתני תשוקתי, זמורה א 19-20). נזיר אחיו אשר שיחיו שלחיו (הוא, הפשט הזמן, שם, 42). שמעני אחי, שמע נא אל שיחי (ראב"ע, נדוד הסיר, כהנא א, 24). ובקרב שיר שבחיו שם שלחיו להלחם ושיחיו הם רמחיו (ר"י חריזי, תחכ' ג, קאמינקא,  43).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים