ה. שִׂיחַ
ש"ז, — הטלת מי רגלים, שתן1: ויהתל בהם אליהו ויאמר קראו בקול גדול כי אלהים הוא כי שִׂיחַ וכי שיג לו וכי דרך לו אולי ישן הוא ויקץ (מ"א יח כז)2.
1 [משמ' המלה הזאת וגם הבנתה במסרת התרגומים והפרשנים נתבררו בפרטים בהערות לערך שִׂיג וכו', ועי' שם. לפי הנאמר שם אין להכיר מלה זו בב"ס גני' יג כו; אך כנגד זה יש למצא אותה גם במיכה ו יד: וישחך (צ"ל: וְשִׂיחֲךָ) בקרבך ותסג ולא תפליט ועי' גם שׂוּחַ הערה.]
2 [בתוספתא צוק"מ תרומ' ז יד מובא לפי גרסה אחת המאמר: וכמה הוא בקרקעות וכו' ר' נחמיה אומר כדי שתהא חבית של שיחין ונתמלאת מהן ע"כ (ואלו בדפוסים ובנ"א: של שיטין, שועין), וכן בירוש' תרומ' ח ו: כדי שתהא חבית שיחין מתמלא מהן ע"כ. אבל הנכון רק שַׁיָּטִין, כבמשנה, ועי' שַׁיָּט.