ש"ז, רק מ"ר רְנָנִים, — מלה מסֻפקה1: כנף רְנָנִים2 נעלמה אם אברה חסידה ונצה (איו' לט יג). — °ובמשמ' רִנָּה3, ואמר המשורר: וגם כפיו להמטיר כעננים, כהעצרם ימותון הנפשות וימלאון במהטירם רננים (רשב"ג, ואת יונה, ביאליק-רבניצקי א, 49). ודם אם בבכי תלין וקוה, הלא תקום ולבקר רננים (הוא, עטה הוד, שם, 95). צבי חן בו עשקני ביפיו והשבית כל רנני גם ששוני (ר"י חריזי, תחכ' נ, 452). תפרחנה תגלנה אף גילות ורננים (עמנואל, מחב' א, הברמן, 56). וחקק בה שירי רנניו, הפליא לעשות מכל אשר היו לפניו (שם ח, 218). — °ומ"י, ואמר הפיטן: ראו נס בהרים וקול שופר בארץ להשמיע רנן מדמומי קול (יוסי בן יוסי, אנוסה לעזרה, שופרות ב ר"ה). ואז יפצחו רנן בערץ כבודו מלא כל הארץ (ר"א קליר, מלך במשפט, סלוק א ר'ה). כרנן אופנים כוננת מרבעי פנים (הוא, אקחה בראשון, סלוק א סכות). רנן וגאלה רוח והצלה רננה סגלה בקריאת מגלה (הוא, אותו מבהלת, קרוב' פורים). וכפי קשה עם כנף רננים ומר ושיר ועז ורנן מרננים (הוא, אז ראית, סלוק שבת שקלים). רקדו וחדו כל הלילה, רנן הנעימו לנורא עלילה (יוסף בר שלמה אודך כי אנפת, יוצ' שבת א חנכה). רנן בהתחדש רם יתקדש (מאיר בר יצחק, אילת השחר, יוצ' שבת ר"ח).