פ"י, שְׂרָפוֹ, שְׂרָפָהּ, שְׂרָפָם, שְׂרָפָתַם, שָׂרַפְתָּ, שָׂרַפְתִּי, שָׂרְפוּ, שְׂרָפוּהָ, שְׂרָפֻהָ, שָׂרַפְנוּ, שׂרַף, שׂרְפִים, שְׂרֻפִים, שְׂרוּפָה, שְׁרֻפָה, שְׂרוּפוֹת, שְׂרֻפוֹת, שָׂרֹף, שְׂרֹף, שָׂרְפוֹ, אֶשְׂרֹף, תִּשְׂרֹף, תִּשְׂרְפֶנּוּ, יִשְׂרֹף, יִשְׂרְפָהּ, יִשְׂרְפֵם, נִשְׂרֹף, נִשְׂרְפָה, תִּשְׂרֹפוּ, תִּשְׂרְפוּן, יִשְׂרְפוּ, יִשְׂרֹפוּ, יִשְׂרְפוּהָ, — שָׂרַף לבֵנים, העביר את לבני הטיט באש כדי להקשותם,  brennen (Ziegel); cuire (briques); to burn (bricks):  הבה נלבנה לבנים וְנִשְׂרְפָה לשרפה (בראש' יא ג). — ובער וכִלה באש, ושׂרפה האש, אכלה ובערה,  verbrennen; brûler; to burn:  ויקח את העגל אשר עשו וַיִּשְׂרֹף באש (שמות לב כ). והוציא את כל הפר וכו' וְשָׂרַף אתו על עצים באש (ויק' ד יב). וְשָׂרַף אתו כאשר שָׂרַף את הפר הראשון (שם שם כא). ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השרפה אשר שָׂרַף יי' (שם י ו). וְשָׂרַף את הבגד או את השתי או את הערב וכו' (שם יג נב). וְשָׂרַף את הפרה לעיניו את ערה ואת בשרה ואת דמה על פרשה יִשְׂרֹף (במד' יט ה). ואת כל עריהם במושבתם ואת כל טירתם שָׂרְפוּ באש (שם לא י). ואשירהם תגדעון ופסיליהם תִּשְׂרְפוּן באש1 (דבר' ז ה). כי גם את בניהם ואת בנתיהם יִשְׂרְפוּ באש לאלהיהם (שם יב לא). וְשָׂרַפְתָּ באש את העיר את כל שללה כליל (שם יג יז). את סוסיהם עקר ואת מרכבתיהם שָׂרַף באש (יהו' יא ט). ויגש עד פתח המגדל לְשָׂרְפוֹ באש (שפט' ט נב). ביתך נִשְׂרֹף עליך באש (שם יב א). ויקחו את גוית שאול ואת גוית בניו מחומת בית שן ויבאו יבשה וַיִשְׂרְפוּ אתם שם (ש"א לא יב). וילכד את גזר וַיִשְׂרְפָהּ באש (מ"א ט יו). ויצאו את מצבות בית הבעל וַיִשְׂרְפוּהָ (מ"ב י כו). והספרוים שׂרְפִים את בניהם באש לאדרמלך וענמלך (שם יז לא). וַיִשְׂרֹף את הבמה הדק לעפר וְשָׂרַף אשרה וכו' ויקח את העצמות מן הקברים וַיִשְׂרֹף על המזבח ויטמאהו (שם כג יה-יו). חציו שָׂרַף במו אש (ישע' מד יו). הנה היו כקש אש שְׂרָפָתַם לא יצילו את נפשם מיד להבה (שם מז יד). המגלה הראשנה אשר שָׂרַף יהויקים מלך יהודה (ירמ' לו כח). והמעברות נתפשו ואת האגמים שָׂרְפוּ באש (שם נא לב). על שָׂרְפוֹ עצמות מלך אדום לשיד2 (עמו' ב א). קשת ישבר וקצץ חנית עגלות יִשְׂרֹף באש (תהל' מו י). שָׂרְפוּ כל מועדי אל בארץ (שם עד ח). — ושרף לפלוני, שרף שרפה על קברו3: בשלום תמות וכמשרפות4 אבותיך המלכים הראשונים אשר היו לפניך כן יִשְׂרְפוּ לך (ירמ' לד ה). ויקברהו וכו' וַיִּשְׂרְפוּ לו שרפה גדולה עד למאד (דהי"ב א יד). — ובינ' פעו', שָׂרוּף, שנשרף באש: את מחתות הנחשת אשר הקריבו הַשְׂרֻפִים (במד' יז ד). ויבא וכו' אל העיר והנה שְׂרוּפָה באש (ש"א ל ג). שְׁרֻפָה באש כסוחה (תהל' פ יז). היחיו את האבנים מערמות העפר והמה שְׂרוּפוֹת (נחמ' ג לד). — שְׂרוּפוֹת אֵשׁ, כמו שרופות באש: ארצכם שממה עריכם שְׂרֻפוֹת אש (ישע' א ז). — ובתו"מ: מאימתי נהנין ושורפין בתבן ובקש של שביעית (שביע' ט ז). אוכלין (חמץ בערב פסח) כל חמש (שעות) ושורפין בתחילת שש (פסח' א ד). מימיהן של כהנים לא נמנעו מלשרוף  את הבשר שנטמא בוולד הטומאה וכו' (ר"ח סגן הכהנים, שם שם ו). ושרף אפוסטומוס את התורה וכו' (תענ' ד ו). והקיפוה חבילי זמורות ושרפוה (סנה' ז ב). ורשות היה לו לשרוף  את כסותו (מדות א ב). אפר (מתים) שרופים וכו' שיעורו ברובע (אהל' ב ב). הכהה (הנגע) בראשון יכבס ויסגיר, הכהה בשני קורעו ושורף מה שקרע (נגע' יא ה). נראה בסדין שורף את הנימין (שם שם י). שורפין על המלכים ולא מדרכי האמורי (תוספת' שבת ז יח). וכשם ששורפין על המלכים כך שורפין על הנשיאים אבל לא על הדיוטות, מה הן שורפין עליהן מיטתן וכלי תשמישן (שם סנה' ד ג). איפשר לאוכלה אין את יכול וכו' לשורפה אין את יכול (ירוש' חלה ד יב). רבותיי מה באתם לשרוף את ביתי עלי (אבויה אבי אלישע אל ר' יהושע ור' אליעזר, שם חגי' ב א). אמר שרפוני ועבדו בי עבודה ותנו חצי שדה פלו' לפלוני, אם אין שורפין אין נותנין (ר' יודן, שם כתוב' יא א). שלשה דברים נאמרו בצפרנים, הקוברן צדיק שורפן חסיד זורקן רשע (מו"ק יח.). השותה יין חי עצמותיו שרופין (נדה כד:). בקשו לשורפו (המלאכים את משה) בהבל שבפיהם (פסיק' רב', מתן תורה, מא"ש, צח.). — ובסהמ"א: כף שחקק האומן, באותו הכף עצמו שורף פיו כחרדל חזק (ערוך, ערך כף). והשמש שורף את המים5 שמלוחין הן ונעשה מלח (רש"י, שבת סו:, ד"ה למלחתא). נקראו שרפים בעבור שהם שורפים מה שיפחו בו, וכן קוראים אותם הפילוסופים השורפים (ר"י א"ת, שרשים לריב"ג, שרף). ולא שיכלה ממונו בשרוֹף פר וכבש (ר"י אנטולי, מלמד התלמידים, קנה.). — ואמר הפיטן: אף כל טנופת לא תטנפך, אש אוכלה אש לא תשרפך (שיר היחד ליום ג). — °ומים שרופים, במשמ' יין שרף: אחד ששרה צמוקים קודם הפסח ובתוך החג הוציא מים שרופים וכו' מה יהיה משפט המים שרופים (רי"ט צהלון, תשובות ח). יורה לאסור הערקי דהיינו המים שרופים של גוי (ר"ש משה חגיז, לקט הקמח יו"ד הלכות סתם יינם, לג)6.

— נִפע', יִשָּׂרֵף, תִּשָּׂרֵף, יִשָּׂרְפוּ, תִּשָּׂרֵפְנָה, — נִשְׂרַף, ששרפו אותו, כלה באש: ויאמר יהודה הוציאוה וְתִשָּׂרֵף (בראש' לח כד). ושרף אתו על עצים באש על שפך הדשן יִשָּׂרֵף (ויק' ד יב). וכל חטאת וכו' לא תאכל באש תִּשָּׂרֵף (שם ו כג). ושרף את הבגד וכו' כי צרעת ממארת הוא באש תִּשָּׂרֵף (שם יג נב). והנותר עד יום השלישי באש יִשָּׂרֵף (שם יט ו). ובת איש כהן כי תחל לזנות וכו' באש תִּשָּׂרֵף (שם כא ט). והיה הנלכד בחרם יִשָּׂרֵף באש אתו ואת כל אשר לו (יהו' ז יה). ובאש שרוף יִשָּׂרְפוּ בשבת7 (ש"ב כג ז). והעיר הזאת לא תִשָּׂרֵף באש (ירמ' לח יז). וכל פסיליה יכתו וכל אתנניה יִשָּׂרְפוּ באש (מיכה א ז). היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תִּשָּׂרֵפְנָה (משלי ו כז). — ובתו"מ: שיאור ישרף והאוכלו פטור (פסח' ג ה). את שנטמא באב הטומאה בין בפנים בין בחוץ ישרף בחוץ (שקל' ח ז). כיון שיצא (הגט) מרשות הגג נמחק או נשרף הרי זו מגורשת (גיט' ח ג). היה לו גדי כפות לו ועבר סמוך לו ונשרף עמו חייב (ב"ק ו ה). שני בתי קברות היו מתוקנין לבית דין א' לנהרגין ולנחנקין וא' לנסקלין ולנשרפין (סנה' ו ה). מצות הנשרפין היו משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו וכו' (שם ז ב). פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים בזמן שהם נשרפין במצותן נשרפין בבית הדשן ומטמאין בגדים וכו' (זבח' יב ה). חולין שנשחטו בעזרה ישרפו (תמורה ז ד). קול בן לוי לוקה ובגדיו נשרפין, שישן לו על משמרו (מדות א ב). המדליק בפת ושמן של תרומה ישרפו עצמותיו (ירוש' תרומ' ה א). שלא יאמרו ראינו תרומה טהורה נשרפת (שם חלה ד יב). ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים (ר' לעזר, שם סוטה ג ג). כל שפסולו בגופו ישרף מיד (פסח' לד:). הרבה מקראות [יש] שראויין לישרף והן הן גופי התורה (ריש לקיש, חול' ס:). ויצא דינו לפני שלטון לישרף (מד"ר ויק' לו). נשרפו כולם באותה שעה (שם במד' טו). ונשרף (עכן) על שמעל בחרם (שם שם כג). — ובסהמ"א: גם °נִשְׂרָף, מי שנשרף ביתו ורכושו: אין לב"ד ליתן שום הרחבת זמן לשום בע"ח וכו' זולת לנשרפים ולנגזלים רשות לב"ד ליתן הרחבה לפי ראות עיניהם (פנקס ועד ד' ארצות, היילפרין, 50).

— פֻע',  במקרא רק בהפסק, שׂרָף, — כמו נִפע':  ואת שעיר החטאת דרש דרש משה והנה שׂרָף (ויק' י יו).

— פִע', °שֵׂרַף, — כמו קל: ותחלת ברייתו מן הטיט ומשרפו בכבשן כשאר קדרות (רש"י, ברכ' יט., ד"ה חתכו חוליות).8

— הִפע', °הִשְׂרִיף, הדליק: ומרוב זכותו משריף (האור) את כל המלאכים (ברית מנוחה, ניקוד הג', ט:). וזה המאור הפונה מטה הוא אש מחמ' האש ומשריף האש התחתון ואש העליון (שם, ניקוד הה', יב.). ואחר ההמולה אש משריף אש ומלהט האשות אליו ומשריפם ומרעישם במאד מאד (שם, ניקוד הו', יג.). וכמה מאורות מלהט וכמה שרפים משריף (שם, ניקוד הי', כה.). שהאש נחלק לג' אשות, אש מקרר כמו הלפיד ואש משריף ואש שורף ואינו משריף (שם, דרך ג, כו.). כי המקרר זהו רחמים, והמשריף דין קשה, והשורף דין רפה (שם, שם). שגבורתם אש מקרר, וגופם אש שורף, וכנפיהם אש משריף (שם, דרך ד, ל.).

— הִתפ', °הִשְׂתָּרֵף, —  כמו נִפע', וגם בהשאלה על עכול המזון: ויתערב מיד הדם עם המרה האדומה ומערבין החמימות וישתרף המאכל אשר באצטומכא (ספר הנמצא המיֻחס לרמב"ם, בן גרני XIII).