קל לא נמצא במקרא. ועי' א. שָׂרוּעַ. 

— הִתפ', הִשְׂתָּרֵעַ, פעל שלא הבררה הוראתו בדיוק1: כי קצר המצע מֵהִשְׂתָּרֵעַ והמסכה צרה כהתכנס (ישע' כח כ). — ובסהמ"א במשמ' התפשט, השתטח, sich ausstrecken; s'étendre; to stretch oneself. ובפרט בשמוש במליצת הכתוב: למה אני מביא עליכם פורענות זו לפי שקצר המצע מהשתרע אני לבדי עליו (רש"י, שם). — ואמר המשורר: יבלה עפר ארץ והם יתחדשו יצרו עריפיה וישתרעו (רמב"ע נטפי דמעות, ברודי א, קסח). שוכנים ונוסעים, דוחקים ונוגעים, מתכנסים ומשתרעים (ר"י הלוי, אגרת ב אל ר' יהודה נרבוני, זמורה ג, 192). לא האמין עמי ויודע שמי עת אערץ המון ואשתרע (עמנואל, מחברת א, ירדן, 14). — °ועל ארצות, הרים וכד': שלשלת הרים המשתרעים ממערב לדרום (ר"ש בלוך, שבילי עולם א, אפריקא). חלק הארץ המשתרע ברוחב מגבול דרומית ארצות הבארבאריא וכו' (שם ב, טז:).

— קל, °שָׂרַע, — כמו הִשְׂתָּרֵעַ בשמוש שבסהמ"א, ואמר המשורר: והשקה כוס לתימן מלאה מחמתך ושורעת (ר"ש הנגיד, לבבי בקרבי, דיואן, הברמן א, 84). ואם יעש נבלה יביאנה מלאה ושורעת (הוא, זמן לאנשים, שם, 148). וישמח ברֻבם וחיותם חכם ישר לב ושיחתו בחסדם תשרע (הוא, במיתת נבוני לב, בן משלי, אברמסין, 64). געל במרי ותהפוכות ועל קרוב וזר תשרע (הוא, געל במרי, שם 88). שרעו מדי שכלו יום כל שרים קצרו את מדויהם (רמב"ע, ענק א, ברודי, שיז). — בינ' פָעו', °שָׂרוּעַ — כמו משתרע, מתפשט:  מדבריות, שרועות באפר תמיד ולנות בתוך התחום (רש"י, שבת קנז.). — ואמרו פיטנים ומשוררים: יחיד שמרה למדה שרועה (ר"י טוב עלם, אמנה גדולה, קרוב' לשבת הגדול). ואיש ענו מהלך על אדמה ומחשבתו עלי שחק שרועה (ר"ש הנגיד, נשמה מאשר, הברמן ג, 5). יחל בשאון יריעה על לב דוה לב שרועה (הוא, יחל בשאון, בן משלי, אברמסון, 197): למטות צנועות  ומנוחות שרועות (ר"י הלוי, אגרת לר"ש הנגיד, זמורה א, 67). ועי' א. שָׂרוּעַ.