שָׂרַךְ

קל לא נמצא במקרא.

— פִע', מְשָׂרֶכֶת, — קשר, חבר, שתף1, zugesellen; associer; to associate: איך תאמרי לא נטמאתי וכו' ראי דרכך בגיא דעי מה עשית בכרה קלה מְשָׂרֶכֶת דרכיה פרא למד מדבר (ירמ' ב כג-כד). — ובסהמ"א: היו מנסרין לוח אחד בעביו ומשרכין חתיכתו בתוכו כדי שיהיה מרוכס ולא יזח אחד מחבירו (המליצה לר' שלמה בר' שמואל, ערך אפופריין, בכר, 25). — ואמרו פיטנים ומשוררים במליצת הכתוב: היום כמה שנים עֻלך מֹשׁכת וימין ושמאל איננה משרכת (יוסף אבן אביתור, אלהים אמץ, שעה"ש, 15). מעין אשר שֻפך עלי הר ואם רך מחר ברב ימים בגבו משרך (ר"ש הנגיד, ניב רך, בן משלי, אברמסון, 250). — ואמר המליץ: חיש יעלה ארוכה לפגעים אלה וישרך דרכו הלאה מבלי מנוח (יל"ג, ושמחת בחגך).

— קל, °שָׂרַךְ, — קשר: תרגל (אנטיוכס) פיליו לשרוֹכה וקשתותיו לדרוֹכה (אזכור מעללי יה, יוצר לשבת ב' חנכה, מחזור איטל' א', ע.). בקרע יאזר כואב חלציו וישרך נעלו יחף בגמא (ר"ש הנגיד, צמא מים, בן משלי, אברמסון, 284).

— בינ' פָעו' °שָׂרוּךְ, קשור: ראשית ואחרית בידך ערוכים, אתה בם והם ברוחך שׂרוכים (שיר היחוד ליום ג').



1 [פִסוק המסרת הפריד בין חלקי המשפט, ומשום כך טעו המפרשים בפרוש הדברים, הפשוטים בענינם. אין שׂרך אלא קשר, חבר יחד, שתף, וכן בא בערב' שׁרכ شرك באותה משמ' ובפרט בכנוי הידוע מֻשְׁרִכ مشرك לנוצרי, המשתף דמֻיות נוספות לאל היחיד; וכאן הכונה לבכרה קלה זו, אשר, נגד דרכי הטבע, היא משתפת דרכיה בפרא למוד מדבר, כתמונה לישראל ההולכים אחרי עמים אחרים. ועי' על כל הפרשה בדברי העורך, הלשון והספר א, בפרק על "עשה עצמו מתפסק", ובקצור בהערה לערך פֶּרֶא.]