ש"ז, מ"ר שְׂרָפִים, — א) מין נחש דמיוני בעל כנפים1: וישלח יי' בעם את הנחשים הַשְּׂרָפִים וינשכו את העם (במד' כא ו). המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שָׂרָף ועקרב וצמאון אשר אין מים (דבר' ח יה). — ושרף מעופף: כי משרש נחש יצא צפע ופריו שָׂרָף מעופף (ישע' יד כט). לביא וליש מהם אפעה וְשָׂרָף מעופף (שם ל ו). — וצורת שרף עשויה נחשת: עשה לך שָׂרָף ושים אתו על נס (במד' כא ח). — ב) במשמ' מלאך בדמות שרף מעופף, Seraph(im); séraphin; seraph: שְׂרָפִים עמדים ממעל לו שש כנפים שש כנפים לאחד (ישע' ו ב). ויעף אלי אחד מן הַשְּׂרָפִים ובידו רצפה (שם שם ו). — ובתו"מ: שם אופנים ושרפים וחיות הקודש ומלאכי השרת וכסא הכבוד מלך אל חי רם ונשא שוכן עליהם בערבות (חגי' יב:). לא תעשון כדמות שמשי המשמשי' לפני במרום כגון אופנים ושרפים וחיות הקדש (ע"ז מג:). בשעה שראו גלגלי מרכבה ושרפי להבה, שאמר הקב"ה וכו' (מד"ר דבר' יא). הגוף אומר לנשמה והנשמה לנפש והנפש למלאך ומלאך אומר לכרוב והכרוב אומר לבעל כנפים, מי הוא זה השרף, והשרף יוליך דבר ויגיד לפני מי שאמר והיה העולם (שם קהל' , גם במדעך). — ובתפלה: נקדישך ונעריצך כנעם שיח סוד שרפי קדש המשלשים לך קדשה (קדֻשה, נוס' ספרד). והאופנים וחיות הקדש ברעש גדול מתנשאים לעמת שרפים (ברכת יוצר, תפלת שחר'). ויוציאנו ה' ממצרים לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף ולא על ידי שליח (הגדה של פסח). — ובסהמ"א: שלא גילה דבר זה לא לנביא ולא לשרף (מדה"ג, בראש' ח כא). — ואמר הפיטן: קדשתו בקדושת שרפיך (סדר עבודת יוה"כ, Elbog., Stud., עמ' 117). שבח נותנים לו כל צבא מרום תפארת וגדלה שרפים ואופנים וחיות הקדש (אל אדון, שחר' שבת). חנון הנערץ בסוד שרפי מעוני (רשב"ג, אלהים אלי, ביאליק-רבניצקי ב, 182). ושרפים מקיפים את כסא יקרך (ריה"ל, ישראל בחירי אל, רשות לקדיש, זמורה ג, 645). שלשו קדוש וכשרפים שמו קדשו (הוא, שלשו, אופן לשבת חוה"מ פסח, שם שם, 132). — ואמר המשורר: והאל המבשר לו עלי יד שרפיו בחלום יהיה בעזרי (ר"ש הנגיד, שעה מני, הברמן א, 34-35). לחיה כשושן ותלתל שער לשמרו כשרף (רמב"ע, ענק ד, ברודי, שמט). ויחד שרפיו הם ירוצון ויקדישו (ראב"ע, בשם אל, כהנא א, 194). נפש חכמה בך בשרפי אל (ר"י חריזי, ענק ב). — ובמליצת הכתוב2: ולהעביר טמאת שפתך יעלה אין די שרפים אש ומלקחים (מעשה שבואל ונעמה ליעקב פראנסיש, תרביץ כד, 213).