* 1, ש"ז, — נוזל צמיג נותן ריח הנפרש מן האילנות, Harz; résine, suc; resin: הפוצע זיתים שיצא מהם השרף פטור (מעשר' ד א). המעמיד בשרף הערלה אסור (ערלה א ז). שמעתי בפירוש שהמעמיד בשרף העלים בשרף העקרים מותר, בשרף הפגים אסור מפני שהם פרי (שם שם). וגלד שחוץ למכה והרטיה שעליה ושרף היבש וגלדי צואה שעל בשרו (מקוא' ט ב). לפלוף שבעין וגלד שעל המכה ושרף הלח ולכלוכי צואה שעל בשרו (שם שם ד). שמן אנפוקנין פסול שאינו אלא שרף (תוספת' מנח' ט ח). הדם והדיו והדבש והחלב ושרף התות ושרף התאינה ושרף השקמה ושרף החרוב יבשין חוצצין לחין אין חוצצין, ושאר כל השרפין בין לחין בין יבשין הרי אלו חוצצין (שם מקוא' ו ט). קטף בטל על גבי שרפו, אילן אינו בטל על גבי שרפו (ירוש' שביע' ז ז). אין מדליקין צורי מפני שהוא שרף (שם שבת ב ב). בצל שריסקו אם ליתן טעם אסור, אם להוציא שורפו (צ"ל שירפו) מותר (שם שם ז ב, דף י.). ובמרור, ירק מר ופניו מכסיפין ויש לו שרף (שם פסח' ב ה). הצרי אינו אלא שרף של עצי הקטף (רשב"ג, שם יומ' ד ה). כל השרפין יפין לדיו ושרף קטף יפה מכולם (שבת כג.). כשרף הזה שאינו מספיק לצאת עד שמספיגין אותו (ר' ברכיה, מד"ר בראש' צד). — *בהשאלה, הפרשת דם הנדה: תינוקת שהגיע זמנה לראות, כתמה כראייתה, מה ראייתה דייה שעתה אף כתמה דייה שעתה א"ר ינאי מפני ששירפה מצוי, ומה אם זה ששירפה מצוי את אמר דייה שעתה, אלו שאין שירפן מצוי לא כל שכן (ירוש' נדה א ג). — ובסהמ"א: ויעבור משם וימצא אילנות יצמחו מן הארץ וכו' ונוזל שרף מהם טוב הריח מאד וכו' ויצו המלך לחתוך מהם גם לאסוף משרפיהם (יוסיפון פרק י). ובנות עשירים טופלין אותן בסולת ובנות מלכים בשמן המור, וריחו טוב, וממיני שרף הוא (ערוך ערך טפל). קח לך סמים, פרשו בו שרפים, אע"פ שבאלו הפרטים (יש) מה שאינו שרף, רצוני לומר שחלת, כי פרשו בו צפורן, ויש מי שפירש (בערב') לאדן, ושניהם אינם שרף (ר"י א"ת, שרשים לריב"ג, סם). וגובלין אותן בשרף האילן ובמעט דבש (רמב"ם, תפילין א ד). אכל אוכלים שאין ראויין למאכל אדם כגון עשבים המרים או שרפים הבאושין (הוא, שביתת עשור ב ה). ישרה הסובין במים יום או יומים עד שישתנו מראיתם ואז יבשלנו עד שיהיה שרף2 דק מאד וישתה ממנו שיעור בינוני (ר"מ אלדבי, שבילי אמונה ד). שהעץ הוא דבר מורכב משרפים ושמנים חמוצים ומלחיים (ר"ש פפנהיים, יריעות שלמה א, ו:). שרף הארץ (ערדהארץ)3 יתהוה מגופים הנמצאים בארץ ובוערים באש בשלהבת צלול וזך (לינדא, ראשית למודים א ח, לו:).
1 כך הקריאה המקֻבלת של האשכנזים, וכן כנראה נכון; התימנ' שֶׂרֶף; הספרדים והאיטל': שְׁרָף בשין ימנית; בדפו' ובכ"י גם שָׁרָף, שֵׂרֶף. ובצורות שבנטיה נמצא בכתיב שירפו, שירפה (וכעין זה בארמ' שבתו"מ) ביוד אחר סין, שורפו בוו אחר הסין, ועי' גם *סָרָף. מקור השם במשמ' מציצה, כרומ' sucus, צרפת' Suc, וכד', וכן נולד שוב מן הערב' שראב شراب, משקה (מתוק), Sirup, syrup, sirop בלשונות אירופה. על מיני השרף ושמושו עי' לו, I Flora 390 וכו', ועוד.
2 [אמנם אולי צ"ל שָרוֹף, כתרג' לערב' שיראב, משקה במקור נדפס 'משקר'.]
3 [Erdharz, כלו' חֵמָר.]