שׂרף
1, ממנו מִשְׂרָפָה, °שֵׂרוּף, א. שָׂרַף, א. שָׂרָף, שְׂרֵפָה, ועי' °מְשָׂרֵף, סרף2, *ב. שָׂרַף, *ג. שָׂרַף.
1 [גם בארמ' שבכתבות יֵב ובת"א (בראש' יא ג) שרף, אשור' שַׂרָפֻ, אוגרית' שרף (ובש"ע במשמ' קרבן נשרף) באותה משמ' כבעבר', ובמצר' בא סרף במשמ' היה חם. בארמ' שבתלמוד ובמדרשים בא רק אתפ' אשתריף, אשטריף במשמ' נשמד וכלה. אך עי' גם *ב. שָׂרַף, הערה.]
2 [גרסת הכתוב ב(עמוס ו י): וּנְשָׂאוֹ דוד וּמְסָרְפוֹ להוציא עצמים מן הבית, קשה היא, ואין הגרסה ומשרפו אלא פרי הפרוש כלשון שׂורף, אשר לעצמו אינו יוצא מענין הכתוב.]