תְּבִיעָה

*, ש"נ, —  מעשה התובע, דרישה, בפרט בעניני ממון, Forderung; demand(e):  השולח יד בפקדון בש"א ילקה בחסר וביתר ובה"א כשעת הוצאה, ר"ע אומר כשעת התביעה (ב"מ ג יב). שאין חייבן אלא על תביעת ממון כפקדון (שבוע' ד ח).  שנים שהפקידו אצל אחד זה מנה וזה מאתים בשעת התביעה זה אומ' מאתים שלי וזה אומ' מאתים שלי וכו' (תוספת' ב"מ ג ו). —  *ובעניני נשואים1:  המארס את הבתולה בין שתבעה הבעל והיא מעכבת ובין שתבעה היא ובעל מעכב נותנין לה שנים עשר חדש משעת תביעה (כתוב' נז.). —  ובסהמ"א, גם בשמושים נוספים:  ואם ידקדק הבורא עם האדם בתביעת הודאת הטובה וכו' (ר"י א"ת, חו"ה הבטחון ד).  ויפטור המלך את אשתו ובניו מכל תביעות ומכל חשבונות גביות אשר גבה (ר"ש אבן וירגה, שרש יהודה י, שוחט, נג). —  ואמר המשורר:  דעה חכמה בחקי השבועות אשר בית דין יחייבו על תביעות (רב האי גאון, שערי שבועות, קבוצת קונטרסים, כז:). והוא כפרן לאותו השבועה וזה נשבע ונטל התביעה (שם, לד:).  וסרה אחרי זאת כל תביעה והיתה בה למשטיני שתיקה (ר"ש הנגיד, ידידותך, הברמן ב, 57).



1 [עי' בשמושי הפעל תבע במשמ' זו.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים