1, ש"נ שֵׂיבַת-, שֵׂיבָתִי, שֵׂיבָתֵךְ, שֵׂיבָתוֹ, — שער לבן, graues Haar; cheveu(h)gris; grey hair(s), ובהשאלה במשמ' זקנה, שהשיבה סימן לה: ועד זקנה אני הוא ועד שֵׂיבָה אני אסבל (ישע' מו ד) . וגם עד זקנה וְשֵׂיבָה אלהים אל תעזבני (תהל' עא יח). עוד ינובון בְּשֵׂיבָה דשנים ורעננים יהיו (שם צב יה)2. עטרת תפארת שֵׂיבָה בדרך צדקה תמצא (משלי טז לא). תפארת בחורים כחם והדר זקנים שֵׂיבָה3 (שם כ כט). והיה לך למשיב נפש ולכלכל את שֵׂיבָתֵךְ (רות ד יה). — ובצרופ', איש שיבה: גם בחור גם בתולה יונק עם איש  שֵׂיבָה (דבר' לב כה). — ושיבה טובה: תקבר בְּשֵׂיבָה טובה (בראש' יה יה). ויגוע וימת אברהם בְּשֵׂיבָה טובה זקן ושבע (שם כה ח). — והוריד את שיבתו של (זולתו) ביגון (וכדו') או בשלום, שאול(ה): והורדתם את שֵׂיבָתִי ביגון שאולה (בראש' מב לח). והורדתם את שֵׂיבָתִי ברעה שאלה (שם מד כט). והורידו עבדיך את שֵׂיבַת עבדך אבינו ביגון שאֹלה (שם שם לא). ולא תורד שֵׂיבָתוֹ בשלֹם שאֹל (מ"א ב ו). והורדת את שֵׂיבָתוֹ בדם שאול (שם שם ט). — ובצרוף שֵׂיבָה זָרְקָה בו4: אפרים בעמים הוא יתבולל וכו', אכלו זרים כחו והוא לא ידע גם שֵׂיבָה זרקה בו והוא לא ידע (הושע ז ח-ט). — ואמר ב"ס: ויתן לכָלב עצמה ועד שיבה עמדה עמו (ב"ס מו ט). — ובמגלות ממדבר יהודה: ומה יצר חמר להגדיל פלאות והוא בעוון מרחם ועד שבה (מגל' גנוזות, סוקניק ב, מז) . — ובתו"מ: הנודר משחורי הראש אסור בקרחין ובעלי שיבות וכו' שאין נקראין שחורי הראש אלא אנשים (נדר' ג ח). בן ששים לזקנה בן שבעים לשיבה (אבות ה כא). הנוי הכח והעשר והכבוד והחכמה הזקנה והשיבה והבנים נאה לצדיקים ונאה לעולם שנא' עטרת תפארת שיבה וכו' (שם ו ח). — ובסהמ"א, גם מ"ר שֵׂיבוֹת: ואני כבר זקנתי והתחילו שיבות לצמוח בראשי (יוסיפון, גינצבורג, של). — ואמרו פיטנים ומשוררים: הבט שיבות יום זרקו בך5 כי המה לך צנים פחים (רמב"ע, הענק ה, ברודי, שנט). שיבות בפני שחקו ופני עלמות רעמו (הוא, שם). ישֵׁנה בחיק ילדות למתי תשכבי וכו' ראי מלאכי שיבה במוסר שחרו (ר"י הלוי, ישנת בחיק, זמורה י, 646). יש עם באבלם ילבשו לבן וכו' ועל אבדן ימי עולי לחיי ילבשו שיבתי (ראב"ע, יש עם, כהנא א, 35).