תְּזָזִית

* 1, ש"נ, —  להיטות מפרזת, להיטות של שגעון, Leidenschaft; passion, בצרוף *רוח תזזית, רוח ושד המביא לידי להיטות: (כלב שוטה) רוח תזזית2 עולה עליו (ירוש' יומא ח ה). הקב"ה מכניס בה (באילה) רוח תזזית3 והיא מקרקשת קרניה (מד"ר בראש' יב). אמר לו (ריב"ז לגוי) לא נכנסה בך רוח תזזית מימיך אמר לו לאו, ראית אדם שנכנסה בו רוח תזזית אמר לו הן, אמר לו ומה אתם עושין אמר לו מביאין עיקרין ומעשני' תחתיו ומרביצין עליה מים והיא בורחת (שם במד' יט, וכעין זה תנח' חקת כו, פסיק' רבתי פרה יד, ופסיק' דר"כ ד פרה). הכניס (הקב"ה) בו (באחד שלא היה מוציא מעשרותיו כראוי) רוח תזזית ונטל המקל והתחיל משבר בחביות (תנח' ראה יב, וכעין זה פסיק' דר"כ יא, עשר תעשר, בובר, צז.).



1 [כנראה צדק ע. לֵו בהערתו אצל קרויס,  II Lehnw.  586  ובספרו  Flora I 92 ,  המשוה את הסור' תזיזותא במשמ' להיטות וקנאה, מן תזז, קנא, התלהב, אלא שיתכן שגם בתי"מ העקר: רוח תְּזָזוּת. אין ללכת אחר נ"א חזזית, וכן אין לראות את המלה כת"נ.]

2 [כן הוא בד"ו. ג"א: חזזית.]

3 [ג"א: תזאזית. ועי' במהד' תיאודור, 107.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים