ש"נ, כנ' תַּזְנוּתֵךְ, תַּזְנוּתָם, מ"ר תַּזְנוּתַיִךְ, תַּזְנֻתַיִךְ, תַּזְנוּתֶיהָ, — כמו זנות, זנונים: ותשפכי את תַּזְנוּתַיִךְ על כל עובר לו יהי (יחזק' יו יה). ותרבי את תַּזְנֻתֵךְ להכעיסני (שם שם כו). יען השפך נחשתך ותגלה ערותם בְּתַזְנוּתַיִךְ על מאהביך (שם שם לו). ואת תַּזְנוּתֶיהָ ממצרים לא עזבה כי אותה שכבו בנעוריה וכו' וישפכו תַזְנוּתָם עליה (שם כג ח). ותשחת (אהליבה) עגבתה ממנה ואת תַּזְנוּתֶיהָ מזנוני אחותה (שם שם יא). ותגל תַּזְנוּתֶיהָ ותגל את ערותה (שם שם יח). ואמר לבלה נאפים עת יזנה1 תַזְנוּתֶיהָ והיא (שם שם מג).