*, פ"י, — תקע, נעץ דבר בדבר, hineinstecken; ficher; to put in: אין תוחבין זמורה של גפן לתוך האבטיח שתהי זורקת מימיה לתוכו (כלא' א ח). נוטל אדם וכו' את הכוש ואת הכרכר לתחוב בו (שבת יז ב). כיצד צולין את הפסח מביאין שפוד של רמון, תוחבו מתוך פיו עד בית נקובתו וכו' (פסח' ז א). השפוד התחוב באהל האהל והשפוד וכו' טמאין טומאת שבעה (אהל' א ג). כוש שהוא תחוב בכותל וכו' טמא (שם טז ב). חץ שהוא תחוב באדם, בזמן שהוא נראה חוצץ וכו' (מקו' י ח). עוברה שהריחה תוחבין לה בכוש ושהריחה תרומה תוחבין לה ברוטב1 (ר' יהודה, תוספת' יוה"כ ה ד). תחב סכין בארץ באטלס ושחט בה שחיטתו פסולה (שם חול' א ז). כל מי שהיה פסחו טלה היה תוחבה (את הסכין) בגיזתו (ירוש' פסח' ו א). קטע את ידיו וחתך את ראשו ותחבן בעץ (שם מגי' א ו). סכין (של גוי) תוחבה בארץ ג' פעמים ודייו (שם ע"ז ה טו). כגון שתחב לו לתוך בית הבליעה (כתוב' ל:). נטלו אגרת וכתבוה ותחבוה בחץ והושיטוה בעד החלון ונתנוה לסנחריב (מד"ר ויק' ה). — ובסהמ"א: נמצאו הבריחים מצופים זהב כשהן תחובין בקרשים (רש"י, שמות כו כט). יתדת, כעין נגרי נחושת וכו' ואיני יודע אם תחובין בארץ או קשורין ותלויין (הוא, שם כז יט). — ובמשמ' חבר והדק יחד על ידי תחיבה2: ומודה ר' עקיבא בשני חצאי זיתים שתחבן בקיסם והסיטן שהוא טמא (חול' ט ד). שכך היו מוכי שחין שבירושלים עושין, הולך לו ערב פסח אצל הרופא וחותכו וכו' ותוחבו בסירה וכו' (כרית' ג ח). שני עצמות ועליהם כשני חצאי זתים בשר וכו' טמא, היו תחובים בידי אדם טהור (אהל' ג ד). אתרוג שנפרץ ותחבו בכוש או בקיסם אינו חבור (תוספת' אהל' ד ג).

— נִפע', °נִתְחַב, — שתחבו אותו: ומזלגתיו, כמין אונקליות כפופים ומכה בהם בבשר ונתחבים בו (רש"י, שמות כז ג). נתחב לו קוץ ברגלו (הוא, ע"ז יב.). שנתחב קוץ בבשרו (הוא, שם כח:). שאכלה קוץ ונתחב לתוך הושט (הוא, חול' מג:).