תִּחְבֵּל

° 1, פ"י, — בקש תחבולות, עשה בתחבולות: ובראות אספסינוס את תחבולת יוסף ויתחבל גם הוא ויעש בערמה (יוסיפון, פרק ע). והוא (בע"ח) ירגיש בהם ויתחבל תחבולות ומרמות להתרחק מהם (ראב"ע, ספר העצמים). תחבל ונתן סבה ואמר (ר"א הקראי, עץ החיים פ"ח). ורבים מהרופאים המתחבלים ימלאו האזן בעלת המוגלא בגדים למנע הזלת המוגלא (קאנון ג ד ו), לפי שהוא (הנבון) מתחבל לקנות במה שיש לו מה שאין לו (ר"י אברבנאל, נחלת אבות ג, אם אין תורה).

— פֻע', בינ' °מְתֻחְבָּל2, — שנעשה בתבולות: מיני הויכוח הן ד ואלה שמותם, נסיוני נצוחי ומתוחבל ותלמודי (ר"י לטיף, אגרת התשובה, 49). והמתוחבל הוא הגונב דעת חבירו מצד שמכיר בו שהוא יודע ענין אחד ומתביש לאמר לו שילמדנו אותו ענין ועל כן יצטרך להתעולל עלילות שיוכרח להביא אותו ענין בתשובתו ומראה לו שקודם בואו ידעו וזהו ויכוח מתוחבל (שם שם). וקורין בזה בעלי חכמת הדבור הויכוח המתוחבל, כי הנחת העיקר ורצית להתפס בענפים המסתעפים (ר"מ אלשקר, סי' ל, עג.).



1 [ועי' גם ג. חָבַל, הִתפ'.]

2 [מלה עברית זו משמשת כך עד היום בדבור הערבי של יהודי בבל.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים